"איך זה שמלך עושה טעויות, איך המלך שלי עשה טעות, איך הוא היה
מסוגל אחרי שנתיים וחצי, האהוב שלי, הנשמה התאומה שלי הוא פשוט
קם והלך", הדמעות ניגרו בעיניי ונזלו לרצפה, השאירו שלולית של
דמעות ודם הניגר מלבי, על הרצפה בסמוך לרגלי היחפה.
"הוא יחזור אלייך אל תדאגי, הוא אוהב אותך הוא לא יכול
בלעדייך, בדיוק כמו שאת לא יכולה בלעדיו", הוא אמר וחבק אותי,
חיבוק אוהב ומסור. המחשבות התרוצצו לי בראש. שלוש שנים, שלוש
שנים עברו מהפעם הראשונה והאחרונה שחיבקת אותי, איתמר, אחי,
רוצחי, הרגת אותי פעם, בדיוק כמו שהוא הורג אותי עכשיו.
"הוא לא, איתמר", אמרתי וקמתי בפתאומיות משתחררת מהחנק שבידיו,
מהשלמות הצבועה שבו, איתמר, הקדוש המעונה שלך, המלחמה שלך נגד
אלוהים. "בסוף, אתם כולכם עוזבים אותי", צרחתי עליו, הוא
והאלוהים היקר שלו, תמיד רציתי רק שתאהב אותי יותר מאת הכיפה
המסריחה שיש לך על הראש, עד שאלי הציל אותי ממך, חשבתי שאף פעם
אני לא אתגבר עלייך. "אני הולכת הביתה, בוא אני יקפיץ אותך
בדרך", אמרתי חסרת סבלנות, רוצה להשתחרר מכל הגברים שרודפים את
ימיי ואת לילותיי, מכל הגברים שחדרו את גופי, בזזו את נשמתי.
אלי, אלי שלי, אמרתי לך שאני לא יכולה בלעדייך, תראה אותי
בלעדייך, עוד יום אחד ואני כולי מתפרקת.
איתמר ירד מהאוטו ואני התחלתי לחשוב לי, מה זאת אהבה, למה
העולם כל כך אכזר, למה אלוהים שונא אותנו, את ילדיו כל כך שהוא
נותן לנו את הדבר השלם בעולם, ופשוט לוקח את זה מאתנו, משאיר
אותנו חלולים בעולם תחרותי, ולא מבין, לא אוהב. אני אוהבת אותך
אלי, רק תחזור אליי, אתה הכוח שלי.
הגעתי הביתה, נשכבתי על המיטה והדלקתי לי סיגריה מקופסת המלברו
לייט ששכבה על שולחני שבחדרי. בחדר, בחדר שבו עשינו אהבה בפעם
הראשונה, הפעם הראשונה בחיי שהבנתי, למה זה נקרא כך, בחדר
שעיצבנו יחד, אלי שלי, תחזור.
הטלפון צלצל והשם של יריב הופיע על המסך, "חתיכת חרא", סיננתי
לעצמי לפני שעניתי.
"אם את עונה לי אני מבין  שאת ואלי לא חזרתם", הוא אמר, קולו
העבה השקרן עשה בי שמות שוב.
"מה אתה רוצה, יריב?", שאלתי בחוסר סבלנות מנסה להסתיר את לבי
הגועש.
"בא לך שאני יבוא?", הוא שאל קולו מתעתע בי יותר מתמיד, עושה
שמות בגופי ובלבי.
"למה לא, החיים שלי גם ככה כבר הרוסים", עניתי לו.
הוא גמר, גמר בחוץ, מחוץ לגופי, מחוץ ללבי, הסתובב לצד השני
ונרדם.
יצאתי ערומה החוצה למרפסת המשקיפה מהקומה ה-35 על עיר קרה, עיר
אוכלת יושביה בארץ שידעה בכל 60 שנותיה רק מלחמות כמו לבי שידע
בכל 24 שנותיו רק קור וריחוק עד שהגעת.
עבר חודש מאז שעזבת אותי, אתה כבר לא תחזור, ואם אתה לא חוזר,
אין לי סיבה לחיות, חשבתי לעצמי וחתכתי את הורידים, חבל שלא
שמעתי את הטלפון מצלצל, יכולנו להמשיך להיות מאושרים יחד.