באתי אלייך בלי חושך וצל
באתי אלייך בלי מניע אפל
לסתום את באר הבדידות, הכאב
הדממה העיקשת, העלבון הצורב
השלכת אותי פנימה,
שפכת עלי חול
נשמתי מגופי מתחילה לאזול.

נראית לי אז כמו חוקר מנוסה,
כמו דיקטטור עם שוט
כמו כלב רעב.
כמו שד שבולע נשמות אנשים
נשמתי את קורעת נתחים-נתחים.

באתי אלייך, שחורת השיער,
אבל נשמתי עוד תמשיך ותבער
את ניצבת למעלה בפנים חמורות
ואלוהים עדי, יש לך עיניים יפות.

אז עכשיו את תלכי לך לדרך שונה
ותחיי את חייך בעיר הגדולה
ואותי תשנאי עד קץ הדורות
כי העזתי אי-פעם לקרבתך לצפות.