למה זה כל כך קשה
לדעת שאתה לא איתי,
למה זה כל כך קשה
לדעת שזו רק אני.

למה אתה לא טורח להתקשר
ולמה אני צריכה לסבול יותר,
למה אני חושבת כל כך הרבה,
ולמה אני דואגת - בשביל מה זה שווה?

חשבתי שתתקשר כמו שהבטחת,
או לפחות תראה סימן,
אבל טעיתי -  ואני כנראה לא חשובה בחייו
הלך, נסע, התגייס - והשאיר אותי פה,
חושבת, מוטרדת, מתגעגעת - עם עצמי...

למה אתה לא מבין שאתה חשוב לי?
למה אתה לא מבין שלא קל לי?
למה אתה לא מבין שאני צריכה לשמוע את קולך?
למה אתה לא מבין שאני זקוקה לך?

אני מדמיינת אותך נעמד פה מולי
מחייך, צוחק - בחיוכך המדהים,
אני רואה אותך עומד פה מולי,
מחבק אותי, ושואל לשלומי.

אני מדמיינת, זה באמת הגיוני,
כי אתה לא נעמד פה מולי,
ואני רואה  משהו שאיננו קיים,
מפני שאינך מחבק או שואל לשלומי -
לא בטלפון ולא איתי.