ראיתי סרט שבו הגיבור מוכר את נשמתו לשטן. סרט מופרך לחלוטין.
בימינו מחיר הנשמה מוערך יתר על המידה. מה גורם לאנשים לחשוב
שהנשמה שלהם שווה משהו? או שהשטן יבוא בכבודו ובעצמו, יעלה כל
הדרך ממקום משכנו להציע עולם ומלואו עבור הנשמה הדלוחה שלהם?
ראבאק, יש לו עסק לנהל! עולם תחתון שלם. ולפי מה ששמעתי,
אי-אפשר כל-כך לסמוך על העובדים שלו, הוא צריך להחזיק אותם
קצר. אלה לא מלאכים בגן-עדן, אלה חבורת שדונים ומפלצתונים.
הדבר היחיד שעוצר אותם מלעשות מה שבא להם זה הפחד. ולא זכור לי
שיש לו ראיה כוללת כל כמו לחבר שלו בצד השני (דוגרי, תמיד
חשדתי שזאת רק שמועה שאלוהים הפיץ כבר על ההתחלה, בשביל שיהיה
לו יותר קל לנהל את העסק. רוב הסיכויים הם שמישהו הלשין לו שם
על אדם וחווה, או שהוא פשוט בדק את מצלמות הביטחון).

מה שבטוח זה שהוא ממזר האלוהים הזה, דפק את החבר שלו טוב-טוב.
אולי בגלל זה השטן החליט להתאכזר לבני האדם. אבל בטח הוא
התעצבן נורא שבני האדם דופקים את עצמם טוב-טוב גם בלי העזרה
שלו, תודה רבה. מתרגשים מהכוונות הטובות, אבל אתה לא נחוץ פה,
אנחנו מסתדרים טוב מאוד גם בלעדיך.

נראה לנו שקוראים לך שם למטה. אתם גם מכירים אנשים עם ההגזמות
שלהם... "השטן בא אלי!" אז זה שיש לו זנב וקרניים כבר הופך
אותו לשטן? בטח סתם עוד פקיד ממדרגה שניה שבא לאסוף את הנשמה
שלך. ואם הוא אמר לך שהוא השטן, זה כנראה בשביל להשתיק לך את
הפה, ולעשות את העבודה שלו פשוטה יותר. הרי האגו של אנשים
כל-כך גדול, שרק המילה "שטן" יכולה לסתום אותו. ויש לצפות
שלוציפר, מלך האופל, הוד רוממותו מושל הנשמות החוטאות יהיה קצת
יותר מרשים מאיזה גוף שעיר עם זנב וקרניים. לדעתי אנשים יודעים
לזהות טוב מאוד שטן כשהם רואים אותו. הם פשוט אוהבים להשלות את
עצמם.

אבל למה בכלל התחלתי עם הסיפור הזה? בגלל שאני מרגישה שהנשמה
שלי שרופה. עד עכשיו זה היה רק התחמקות מהעיקר. מהחריכה שעומדת
לי בגרון. כשאני מנסה לדבר, אני צריכה לזכור להזיז את הפה
ולהוציא אוויר מהבטן. וזה קשה. זה כמו לדחוף קיר. כאילו אני
שחקן סוקובן מזוין. וגם האוויר, כשעובר בגרון, נעשה חרוך.
והמילים שיוצאות - שבירות ושקופות, ועייפות. כמוני.

ויש לי הרגשה שהיתה איזו טעות ברישום והנשמה שלי ירדה לגיהינום
בלעדי. רק שלא זכור לי שעשיתי איזו עסקה עם השטן בשביל זה.
אולי מישהו מצא דרך לנצח את המערכת וסידר שיחליפו במחשב את
הנשמה שלי עם שלו. אבל למי פונים במקרה כזה? איך מגיעים לפקיד
קבלה של הגיהנום? אולי אני צריכה למצוא איזה עורך-דין שהולך
למות, שיסדר לי את העניינים שם למטה? כי זאת הדרך היחידה בה
אפשר להגיע לשם - רק כשאתה מת. ואז אין כבר על מה להתלונן. עשו
בחכמה שמה בגיהנום. אה, כן, ויש גם את המערה ההיא עם הכלב עם
שלושה ראשים. אבל הם החביאו אותה כל-כך טוב שאף-אחד לא יודע
איפה היא. ויש לצפות שבעידן הגלובלי, אם מישהו היה מוצא אותה,
כבר היינו יודעים על זה. חדשה כזאת גדולה אי-אפשר לשמור בסוד.
אז מה בדיוק אני אמורה לעשות עכ- -

- יאללה, סתמי כבר!
ומי בדיוק אתה? אתה לא נראה לי כמו השטן. מה אתה? הקול הפנימי
שלי?
- לא בדיוק. אני השטן האישי שלך. את מכירה בסרטים מצוירים שיש
מלאך על כתף אחת, ושטן על השניה?
- כן.
- זה אני.
- אהה.
- ובין התפקידים שלי אני משמש גם כמסביר מטעם הגיהינום.
- נעים מאוד, ובמה זכיתי לכבוד?
- אל תחמיאי לעצמך. ברגע שהבינו שם למטה שבכל אחד יש שטן קטן
משל עצמו, מיד מינו אותנו לשגרירים. (של רצון טוב). זה הרבה
יותר נוח. מסיבות מנהליות כמובן. והסיבה שבעטיה הטרחתי את עצמי
מעיסוקי, לבוא ולדבר איתך, היא בשביל להגיד לך שתסתמי כבר את
הפה!!! לא טעות ברישום ולא נעליים. הנשמה שלך נמכרה תמורת
היכולת לכתוב. ואת צריכה להגיד תודה. יש כאלה שמקבלים הרבה
פחות. אני אישית מכיר מישהו שמכר את הנשמה שלו בעבור זוג
נעליים.
- אבל לא זכור לי שעשיתי איזו עסקה בשביל זה. מישהו החליט על
דעת עצמו למכור לי את הנשמה ואני רוצה אותה בחזרה!
- איזו נאיבית את. היום זה כבר לא הולך אישי-ישיר כמו פעם.
היום זה הולך בנגלות. בסיטונאות. אחרת אי-אפשר יהיה לעמוד
בקצב. 6 מיליארד, וכל יום נולדים חדשים. ומה את חושבת, שרק כאן
יש פיצוץ אוכלוסין? למטה בבית פותחים כל הזמן בריכות לבה
חדשות, ועדיין חדרי ההמתנה מלאים. תחשבי איזה שם זה מוציא
לגיהינום אם מי שבא לשם צריך לחכות בתור בשביל לקבל את ייסורי
הנצח שלו? ועם בלאגן כזה שהולך שם למטה, את חושבת שלמישהו יש
זמן למה שהולך למעלה? שכחי מזה!
- אבל עדיין לא אמרת לי איזו זכות יש למישהו לקחת את הנשמה שלי
ולמכור אותה.
- אלוהים הפסיד לשטן בקלפים.
- אתה עובד עליי!
- נכון, אבל זה לא ישנה את הסיטואציה. חוץ מזה, מה זאת אומרת
"מישהו מכר את הנשמה שלי", אני זה המישהו הזה! תחת הוראות
מפורשות. אני השגריר, זוכרת?
- אתה?! מאנייק!
- תודה, תודה, אין צורך, רק עשיתי את העבודה שלי (על הצד הטוב
ביותר, יש לציין). אין צורך במחמאות.
- אבל מי הרשה לך? באיזה זכות?!
- צאי מזה כבר! אף-אחד לא שואל אותך! ואצל כמעט כולם זה ככה.
לפחות תשעים אחוז. מה לעשות, החיים לא הוגנים. ואל תבואי אלי
בטענות. אני רק השגריר.
- אז אם אתה השגריר, אני רוצה שתשלח עכשיו מכתב תלונה, שיחזירו
לי את הנשמה בחזרה, כי אני לא הסכמתי לשום דבר כזה!
- אין בעיה.
-באמת?
- כן, בטח, רק את זוכרת איזה בלאגן הולך שם למטה. אני בספק אם
מישהו יסתכל על המכתב שלך, בואי נגיד... במאתיים שנים הקרובות.
וגם אז, מה שהם בדרך-כלל עושים עם מכתבים כאלה זה לנגב איתם
ת'תחת. זה כמובן אם הם יטריחו את התחת שלהם בכלל למכתב שלך.
- אז אני רוצה שאתה אישית תרד לשם ותעשה מה שצריך בשביל שאני
אקבל את הנשמה שלי בחזרה!
- היי ליידי, עד כאן! המקום שלי זה כאן, לא שם. התפקיד שלי זה
למרר לך את החיים, ואני לא מתכוון לנטוש עמדה! הכי הרבה שאני
יכול לעשות בשבילך זה לדבר עם חבר שלי, והוא כנראה יצחק לי
בפרצוף. מה גם שנפלת על שדון לא מקושר במיוחד.
- תודה באמת. תגיד, לא יכולת לפחות למכור את הנשמה שלי תמורת
משהו שווה יותר? כמו כסף?
- תאמיני לי שאת לא רוצה כסף.
- לא?
- לא.
- ומה עם המלאך? זה שאמור להיות על כתף ימין שלי?
- את ראית אותו מתישהו בסביבה?
- לא.
- גם אני לא.
- אבל הוא לא אמור להיות כאן?
- לפי מה ששמעתי הם בשביתת עובדים. כבר מאה שנה. ככה זה
כשהבוס חושב שהוא אלוהים, והכל צריך להיעשות לפי דברו, אבל מצד
שני רוצה להיות הוגן ומודרני, ונותן לעובדים שלו לעשות ועד.
אידיוט. ועכשיו, אם תסלחי לי, אני אחזור לעיסוקים שלי, ואת -
תפסיקי כבר לקטר על הנשמה שלך.
- לך, לך כבר, ממילא אתה לא מועיל בכלום!
- אין לך מושג כמה המילים האלה משמחות אותי. יאללה, הלכתי.

...
טוב, מה אתם רוצים שאני אגיד לכם, שלום? יאללה לכו גם אתם.

אני חושבת שהתנגדתי פעם שעברה רק בגלל שזה נראה לי חשוב. האמת
היא שכבר לא כל-כך היה אכפת לי מהנשמה שלי, ובהחלט הייתי עייפה
מדי בשביל זה.
תנסו אתם להתווכח עם מישהו כשהמילים שלכם עטופות פיח.
לפני כל פעם שאתם מפעילים את מערכת שרירי הקול, אתם חושבים
פעמיים. וגם השטן הזה היה ממזר לא קטן. בא אלי דרך יצור כזה
נחמד, שאי-אפשר אפילו לצעוק עליו.