מוטי פרי-מור / מי ישכיל הבן רוחי |
לשבועת אהבתי.
ממנה לא אנקה לעד,
בדווי לילות האלם.
נבצרו מנעמי תשוקות
ואפפו זעזועי חרדות,
לא אתחסד בתואנה
כסומא אנוע במבוכה.
אין מי ישכיל הבן רוחי,
כגלמוד ולא בן דרור,
רגשותי בשק אצרור
אשלכם אל עומק בור,
בל כי בלבי אשמור.
בשיכר אתבסם עד מות
מפחד או מוסר כליות
אישן ככלב, ערירי,
עד יבוא מי שישכיל הבן רוחי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|