שמוליק צ'ארלי / צהלת הכסיל |
לרגליי פרוסה עיר שאינה בוכה.
אינה בוכה מפני שאינה יכולה לכאוב,
על מה שאינה מבחינה בו.
עיר רדומה.
בעוד שאני מתעוררת,
שוב
ושוב,
למציאות הנוראה של המודעות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|