פשוט לא יכולתי להתאפק... והמבינה תבין...

כבר 2 בלילה, ואני מיואש
כבר 2 בלילה, בחוץ חושך ממש
אני עייף, ונעצמות לי העיניים
אני עייף, וכבר נופלות לי הידיים
אין כלום, לא קורה דבר
אין כלום, ואין לי מה לומר
ודרך אגב, זה בסדר לא לומר
ודרך אגב, לשתוק זה מותר
מה לעשות, אי אפשר תמיד לדבר
מה לעשות, לפעמים צריך לוותר
ואם לא שמת לב, נגמרים לי הרעיונות
ואם לא שמת לב, יש מוטיב שחוזר כל שתי שורות
בלי לשים לב, חזרתי על חרוז
בלי לשים לב, כי אני כותב באופן די חפוז
אין צורך לענות, כי אני מיד הולך
אין צורך לענות, זה פשוט שיר קטן בשבילך
אז לילה טוב, וחלומות נעימים
אז לילה טוב, או לפחות כך מספרים...

(אגב - מבינה יקרה - אם זה לא מדוייק זה כי חשבתי על לשמור את
זה רק 2 דקות אח"כ...)