דמעות שחורות נראות זולגות על פניה מתוך המראה המנופצת.
הדמות שנשתקפה מבעד למראה הייתה מעוותת, אבודה, חשופה.
צמרמורות לכל אורך עמוד השדרה,
וזרמים מהבהונות למעלה וחוזר חלילה.
מגעו היה פולש - מסיר את ההגנות הכי גבוהות,
חודר לחדרים הכי מוסתרים, הכי כמוסים.
היא פחדה מעצמה, ממנו, משניהם יחד,
פחדה להשתחרר, להתמסר אליו, לרגשותיה,
לרעד התשוקה שאיים להשתלט על כל כולה.
היא שוב הסתכלה במראה,
חוזה באותו מבט מעוות וריק,
רואה את השבילים השחורים הנחרצים בפניה,
בעוד הוא נאבק בעצמו כדי להשאיר את התמונה של האחרת מאחור.
מבטים נפגשים, ידיים מושטות,
תהומות נפערים ומתאחדים מחדש,
בתוך ים שחור של דמעות.