|
הימים היו קשים
כשפתאום כבה האור
חיי היו עצובים
ולא יכולתי עוד לראות
בזמנים בהם הרגש
הפך לזיכרון נשכח
האהבה נעלמה לי
עוד חלום שנופץ
ואז הגעת אתה
מהחשיכה יצאת
זוהר ונוצץ
אביר כמו מלאך בלבן
פחדתי מאורך שבהק
אבל לא יכולתי
שלא להנות מיופיו
ולהרגע מחומך
החיים היו טובים
והניצוץ אליי חזר
כשהימים היו שמחים
ונתת את כולך
הרגש שוב בצבץ
מבעד לחשיכה
האהבה צמחה וגדלה
חלום חדש נרקם
פתאום קמת והלכת
"אני חייב" אמרת
לך "אוהב" עניתי
שלחתיך אל הקרב
מבין איך אנוכי הייתי
רציתיך לעצמי
שכן מלאך כמוך
שייך לעולם ולא לי |
|
|
אני לא חוגג ימי
הולדת!
לא של עצמי בכל
אופן!
כי לדעתי יום
ההולדת שלך זה
יום הזיכרון שלך
בעודך בחיים!
זה מדכא לחגוג
את זה פעם
בשנה!
וגם קצת
יומרני!
יופי!
עברה עוד שנה!
לא חוכמה
גדולה!
לדעתי ימי הולדת
חייבים לחגוג
פעם בעשרים וחמש
שנה!
וגם זה יותר
מדיי!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, שונא
תאריכים מיוחדים
חוגג יומולדת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.