הוא אוחז בשתי ידיו, בחצי הירח. ידיו אמנם מגושמות, אך ניכר
שהוא משתדל לאחוז בעדינות. חצי ירח בין שתי ידיו, וכוכב מנצנץ
מבעד לערפילית. הוא מביט בו, מחייך. עיניו נושאות תפילה
לשמיים. והוא, משיב לו מבט מחוייך.
- אתה יכול להגשים משאלות?
- בוודאי ובוודאי.
- אז תגשים לי משאלה.
- ומה היא אותה המשאלה?
- אני רוצה חצי ירח. שיהיה שלי, לאחוז בו תמיד. לא מחפש יותר
מזה. רק חצי ירח ודי.
- אבל מה תעשה איתו?
- אני רק רוצה להחזיק אותו, כי זה כיף.
- ובכן, אתה יכול?
- אני יכול לתת לך הכל, בכל מכל כל. אבל חצי ירח, זה קצת קשה.
- למה?
- כי חצי ירח הוא חלק משלם. חלק מהירח. איך אוכל לתת לך דבר
ששייך למישהו?
- אז איזה מן מגשים משאלות אתה?
- אני מגשים משאלות, אבל חצי ירח הוא לא משאלה. הוא רק חצי.
- אבל אני לא צריך יותר מחצי. כי כל הירח הוא גדול מדי
בשבילי.
- בכל מקרה לא אוכל לתת לך את הירח, הוא שייך לעצמו.
- אבל זאת המשאלה שלי. שיהיה לי חצי ירח.
- אני אוכל לתת לך משהו אחר במקום.
- מהו אותו דבר?
- אני אתן לך קרן אור חמה של שמש קייצית.
- ומה אעשה עם קרן האור הזאת?
- היא תאיר לך את החשיכה. תחמם אותך כשקר. מאוד שימושית. אבל
לעולם אל תביט בה. היא יכולה לעוור אותך בשנייה.
- אז איך אוכל להחזיק אותה?
- תצטרך משקפי שמש מיוחדות, אבל אותן, תצטרך לחפש לבד.
- אז לא תודה.
וכך, הוא עומד בין שמיים לארץ, במקום שידוע רק לחולמי חלומות
בודדים. אוחז בחצי ירח בשתי ידיו, נושא לשמיים תפילה בשתי
עיניו.