מוטי פרי-מור / פחד |
נחרת קולי כפצוע
זועקת אל חלל הארץ.
חבלים עבים, כבדים,
לופפים גופי ונשמתי.
האדמה מתחתי
רוחשת תולעים ללא עין,
הממתינים לכליוני,
לרוות מדמי הקולח.
בשעה זו של עצבת,
כורע ללא תנועה,
למרות חוכמתי
נפשי פוחדת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|