כתמי האור לאט צובעים את חיי
שוב זה מופיע, כמוצג בודד
בין מוזיאון שנותיי
וארכיון אהבותיי
נוחות נעוריי
ונחת הוריי
השלווה
איך פתאום היא פרחה לה בתוכי
כמו מפלס ישן ועזוב
כמהה לשוב
כחלום רטוב
התקווה
ורק כאשר כבר
השלמנו עזבנו
התנשקנו נרדמנו
זה התחיל לנבול
פרחי אהבה חדשה | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.