שוב נפתחים חומות מוחי,
פורצים החוצה חיילים,
בחרבות הם חמושים, ברומחי מחשבתי.

שוב עומד, צופה לי מעלה, על קפלת נפשי,
שוב רוכן, מביט נדהם, על שרבוטי קיומי.

הצבע לא דהה עם השנים, האבן לא התפוררה,
החיילים עודם רצים במהירות, במסירות והתקרה גבהה.

לנצח עיר נפשי השוממה וכנסיית מוחי,
פתוחות תמיד תהיינה לי, ביקור במחוזות תוכי.

תמיד יהיה שם פתח, שער לאותה העיר,
מנעול מחליד שומר על קודש הארון,
ועד יומי האחרון אנבר בו אקראית,
ידיים מזדקנות האוחזות בעפרון.

התחיל 5.3.99 - הסתיים 3.8.04