אם רק היה לי אומץ, הייתי מזמין את אלוהים לסרט. היינו נהנים,
היינו רואים סרט טוב. לא "צ'יק-פליק", אלא קומדיה, והיית נראית
אחרת. היית צוחקת כל כך, שכולם היו מתחילים לעוף.
אחרי הסרט, אני ואלוהים היינו הולכים לאכול. אני הייתי אוכל
רגיל, ואלוהים רק קצת - דיאטה. לא היינו אוכלים במסעדה, סתם
ג'אנק, כי זה יותר זול. "אבל למה דיאטה?" הייתי שואל. את
מושלמת.
הייתי מסיע את אלוהים הביתה, ואומר שנהניתי. זה יהיה שקר, כי
זה היה לי הרבה יותר מזה. אני אקבל מאלוהים נשיקה. לחי או
שפתיים, לא משנה לי. אני יודע שאני אוהב אותך, ואני מרגיש כל
כך שונה.
למה שאלוהים תבחר בי? יש כל כך הרבה הרקולסים בסביבה. אתמול
ראיתי אותה במסדרון. היום חלמתי עליה. סתם. ובחלום, כל הזמן
בהינו אחת בשני, בלי שום סיבה. לא קרה שום דבר ביני ובין
אלוהים. בשבילה אני בכלל לא מושלם.
ונוס ואלוהים חברות טובות, הן תמיד מתלחששות. תמיד כשאני רואה
את ונוס, אני מחכה לאלוהים. תמיד אלוהים ואני מחליפים מבטים,
אבל לא רגשות. ונוס - שום דבר. בשביל אלוהים אני אתן את החיים.