אם תלכי מחר,
תשאירי אחרייך מכתב,
שיסביר לי את המצב,
שינגן צלילי כינור,
שלא יותיר אותי מאחור,
מכתב אחד לשניים,
עם דמעה מהעיניים,
אם תלכי מחר,
אני כבר היום בך נזכר.

אם תלכי מחר,
אל תשכחי תמונה,
שתעורר בי מעט תבונה,
עם הבטחה שתבואי לבקר,
אותי, ולא אחד אחר,
תמונה עם החיוך המקסים,
שיעלים את העצב מבפנים,
אם תלכי מחר,
הלב שלי לרסיסים נשבר.

אם תלכי מחר,
תותירי לי נשיקה,
שתלטף אותי כשאת רחוקה,
שתצית ניצוץ של אש,
שאזכור שאוכל עוד להתרגש,
רק ממך, ולא מאש אחרת,
אחכה, למרות שתמיד את מאחרת,
אם תלכי מחר,
הזמן שלנו כמעט ונגמר.

אם תלכי מחר,
תפזרי בחדר מעט מהניחוח,
שינחם, שיחדיר בי קצת כוח,
לקום, ללכת, להתחיל לחפש,
אחרי הילדה היחידה שהרגש מולה נמס,
ללכת עם הריח, לבקש את המבט,
שפעם היה מושלם, והיום הוא רק כמעט,
אם תלכי מחר,
לא תדעי מה ממני נותר.

אם תלכי מחר,
אנא, תשאירי לי מעט ממך,
משהו מתוק לטעום אצלי בחיך,
זיכרון קטן, חלק מליבך,
שיום אחד אולי גם אצליח לחייך,
אסגור אחרייך את הדלת,
ואשמע את הדממה זוחלת,
אקרא את המכתב,
ולבד במיטה אשכב,
אחבק את התמונה,
ואשאל שאלה אחרונה,
כי אם תלכי מחר,
בשביל מה אני פה נשאר...