בבתי הספר לתסריטאות קוראים לזה מאורע מחולל - מאורע הנכפה על
הדמות המרכזית, גורם לה לשינוי ומכריח אותה לצאת לפעולה. את
שמה של הדמות המרכזית בסיפור הזה אי אפשר לגלות, עניינים של
סוביודיצה, אבל המאורע המחולל השני שלה, כמה מתאים, קרה בדיוק
באמצע החירבון. עם סיגריה ביד ועיתון הספורט מונח על הרגליים.


הטלפון צלצל.

"כוסאממו, מי מפריע לי עכשיו", אמר וניגב מהר את התחת.

בקצה השני של העיר, בערך באותה שעה, צלצל הטלפון בביתה של
שחקנית קולנוע ידועה. גם בשבילה היה צלצול הטלפון מאורע מחולל.
ככה זה עובד בבתי הספר לתסריטאות, כל צלצול טלפון הוא גורלי,
לכל מילה יש משמעות, לכל סיפור יש התחלה, אמצע וסוף. מה קרה
לפני ההתחלה - אף אחד לא יודע, מה יקרה אחרי הסוף - את מי זה
מעניין.

קחו את שתי הדמויות שלנו, לדוגמה. עד אותו הבוקר הן נעו
ביקומים מקבילים. האחד מיוזע ויגע, חושב כל הזמן רק על עצמו,
עובד במשרד באחד המגדלים החדשים בקצה העיר ומקלל את החיים.
השניה, ענוגה וריחנית, מתעוררת משנתה באחת עשרה בבוקר עוברת על
תסריטים, נפגשת עם הבנות בקפה למטה, ואחר כך הולכת למדידות אצל
המלבישה.

אם תבדקו ברשומות (ותהיו בטוחים שעורך דין קלדרון בדק), פעם הן
עברו אחת מול השניה ברחוב. זה היה בקיץ 1997. הוא היה מחובק עם
אשתו לעתיד, היא עברה מולו בחצאית פרחונית עם סנדלי עקב לבנים
וגופיה לבנה (זה היה לפני שהתפרסמה). כשחלפה על פניו, הוא רצה
להסתובב ולראות איך נראית מאחור, אבל הוא לא עשה את זה, הוא
הרי היה עם אשתו לעתיד ואיזו מין צורה יש לגבר, שכל הזמן בודק
אחוריים של נשים ברחוב. בלילה הוא ניסה בכל זאת לדמיין איך היא
נראית מאחורה, אבל הוא לא הצליח.
 
שנתיים אחר כך הם כמעט נפגשו שוב. היא הגיעה לבניין בו הוא
עובד לפגישה, הוא בדיוק חזר למשרד. היא היתה בתוך המעלית. הוא
כמעט שהצליח להיכנס, אבל הדלתות נסגרו. מישהו הולך לסדר להם
פגישה שלישית (ותסמכו על  עורך דין קלדרון, שיודע את העבודה).

נחזור לצלצול הטלפון.

-"משפחת א?" (סוביודיצה, אתם זוכרים)
-"כן"
-"א.א?"
-"כן"
-"מדבר עורך דין קלדרון, מה דעתך לעשות מיליון?"

עורך דין קלדרון נשען אחורנית על כסא העור ומצץ ארוכות מסיגר
ההוואנה המשובח ב-10 דולר החתיכה. "הגיע הזמן לטלפון השני",
אמר לעצמו בקול. הוא שחרר ענן של עשן כחול לאוויר המשרד וחייך
את חיוכו הנלוז ביותר, חושף זוג ניבים לבנים וחדים.

עורך דין קלדרון. את המיליון הראשון שלו הוא עשה כבר בגיל 21.
את המיליון השני חודשיים אחר כך. את תחום עיסוקו ניתן להגדיר
כשילוב המושלם בין כסף, יצר האדם ואהבה. בראיון לעיתון הכלכלי
הוא סיפר: "קחו בן אדם, תבטיחו לו מיליון דולר ותחושה של אהבה-
ותראו איך הוא מגיש לכם את עצמו על מגש של כסף".

הטלפון השני הגיע רבע שעה אחר כך.

-"הגעתי לביתה של השחקנית המפורסמת?"
-"כן"
-"מדבר עורך דין קלדרון, זה בקשר לזכויות ההקרנה בחו"ל של סרטך
החדש. אני מייצג את הקונים. אנא היפגשי איתי בבית הקפה".

שחקנית מפורסמת לא יכולה סתם כך לרדת לבית הקפה. זה מתחיל בשעה
לפחות של מסיכת פנים. אחר כך מסג' עדין לעיניים עם תחליב
מיוחד, שרקחו לה באופן פרטי. השריית הגוף באמבט שמנים תורמת
רבות לרענון העור ולשמירה על לחות במזג אוויר שרבי. לבסוף
בחירת בגד מתאים, שיהיה פשוט אך ישדר יוקרה, שיונח על הגוף
בנונשלנט אבל באלגנט. נעליים. החלק הכי קשה. היום, חשבה, זה
יום מתאים לנעלי עקב סטילטו.

-"עוד שעתיים?"
-"קבענו".

א.א התהלך נסער בביתו. הוא ידע שיגיע טלפון נוסף, טלפון איום.
והוא הגיע. מיד.

זאת היתה גיסתו.

-"היתה תאונה. ג.א (סוביודיצה) נפצעה קשה. היא עכשיו בבית
חולים".
-"אני אגיע כמה שיותר מהר".

בית החולים נראה בדיוק כמו לפני חמש שנים. מלבד הבדל אחד קטן,
הפעם הוא הגיע כמבקר.

-"הגעת", אמא שלה כבר השתלטה על העניינים. "המצב קשה, אני לא
אשקר לך. האוטו הלך לגמרי. ג.א עכשיו בטיפול נמרץ, עדיין לא
יודעים אם היא תצא מזה."
-"רוצה קפה?"

הוא ירד ללובי של בית החולים להביא קפה. בדרך הוא הציץ בחדרים
המוכרים כל כך. הנה המחלקה הפנימית- כמה שעות הוא בילה כאן
בשיחות עם חולי סרטן סופניים.

גם הוא הגיע לכאן במצב אנוש, והרופאים לא נתנו לו יותר ממספר
ימים לחיות. אבל איכשהו הוא שרד. לא בגלל כוח הרצון העז ולא
בגלל תשוקה לחיים, את זה הוא איבד מזמן. הוא פשוט שרד. הרופאים
קראו לזה נס רפואי, אבל הוא ידע שסתם היה לו מזל. חלק ממנו
אפילו הצטער שלא מת, החיים לא נראים מבטיחים, כשאתה שוכב במיטה
ואוכל מצינורית.

הוא נזכר ביום השחרור שלו מבית החולים. זה קרה שלושה חודשים
אחרי התאונה. הוא יצא מהמחלקה וחשב איך לארגן מחדש את חייו.
אבל לעורך דין קלדרון היו תכניות אחרות.

"היי, אתה". הוא הסתכל אחורה, אבל לא ראה שום אדם מוכר. (הוא
לא סיפר לאף אחד שהוא משתחרר היום). "היי, אתה". אדם צעיר עם
חליפה התקרב אליו. "נעים מאוד, עורך דין קלדרון". הם לחצו
ידיים. "מה דעתך להרויח מיליון?".

עורך דין קלדרון הוא אחד המומחים הגדולים בעולם להוצאת כספים
מחברות הביטוח. המשרד שלו מחובר לרשת הקשר של המשטרה ושל מגן
דוד אדום, ובכל פעם שיש תאונת דרכים קשה עם נפגעים או הרוגים-
הוא יודע לפני כולם. מצלמותיו המשוכללות פרושות בכל הכבישים
המרכזיים בארץ, ועשרות עובדיו בודקים בכל דקה את הצמתים
המסוכנים.

כהרף עין הוא יודע מי הנפגעים, מברר את הפרטים עליהם, בודק מי
הם קרוביהם, מרים טלפונים, מנצל קשרים, נכנס לחשבונות הבנק
ולתוכניות הביטוח שלהם. ואז ניגש אל המחשב המשוכלל מכולם, זה
שמתעד את תנועותיהם של כל האזרחים 24 שעות ביממה. רץ קדימה רץ
אחורה, לכל אחד יש חלום, לכל אחד יש מחיר. והוא מברר אותו. ואז
תוקף.

"אז ככה". הם ישבו באחד מבתי הקפה האופנתיים במרכז העיר.
"ביררתי לגבי התאונה, אובדן הכנסות לחמישים שנה, התאלמנות,
ושלא נדבר על מצבך הנפשי. אני יכול להוציא בשבילך מיליון דולר,
אבל המיליון הבא שלי". המיליון הבא? הוא חשב. "רק תחתום לי
כאן, וכאן בראשי תיבות". הוא חתם. "חבל שלא היה לכם ביטוח
חיים. הייתי יכול להוציא בשבילך עוד מיליון".

בחיים הוא לא ראה כל כך הרבה כסף ולא האמין שסכום כזה באמת
עומד עכשיו לרשותו. הוא גדל במשפחה ענייה. אביו, שהיה פועל
נמל, נהרג בתאונת עבודה, כשהיה בן שש. אמו היתה עוזרת בית והוא
ושתי אחיותיו למדו להסתפק במועט. זה סינוור אותו.

הוא החליט להוציא את הכסף על טיול מסביב לעולם. חצי שנה היה
בהודו, חצי שנה באוסטרליה. בארצות הברית הוא היה שנה שלמה ואז
גם נגמר הכסף. הוא החליט להישאר שם והצטרף לחברת הובלות. את
הקשר עם הארץ הוא איבד מזמן, והתאונה הפכה להיות מין כתם אפל
בזיכרון. ואז הוא פגש אותה.

זה היה מדהים כמה הן דומות. היא עבדה בחנות נעליים בכיכר
וושינגטון, וכאשר ראה אותה, נעתקה הנשימה מפיו. "היי, בחיים לא
ראית בחורה?" היא אמרה בעברית. גם הקול שלהן היה דומה. אחרי
שבועיים הם עברו לגור ביחד בדירת חדר מעופשת באיסט סייד.

הוא ידע, זו לא היתה אהבה, זה היה הדימיון שלה לזאת שמתה. אבל
מצד שני היא היתה מעשית, מה שהוא לא היה, ונכנסה לו לחיים כמו
רס"ר בבה"ד 12. ארגנה לו את חשבון הבנק, לימדה אותו לחיות כמו
בן אדם. הוא התרגל להיות פסיבי. גם את עניין החתונה היא קבעה
לבד. היא שאלה אותו, "אז תגיד, מתי אנחנו מתחתנים?". "מתי שבא
לך". וככה זה היה. הם חזרו לארץ והתחתנו. היא גם הכניסה אותו
מוטב לביטוח חיים שלה, שהיה, כך רצה הגורל, על סך מיליון
דולר.

"היי, אתה", הוא התנער ממחשבותיו. זה היה העוזר של עורך דין
קלדרון. "בוא איתי". הם יצאו מבית החולים והתיישבו באחד מבתי
הקפה. כמה שולחנות לידם ישב עורך דין קלדרון. פתאום הוא ראה
אותה, והלב שלו התחיל לדפוק בחוזקה. היא ניגשה לשולחן של
קלדרון והתישבה. הוא התאמץ, אבל שוב פעם הוא לא ראה לה את
האחוריים. הוא הרגיש שהוא מתפוצץ.  

"אתה יודע שאנחנו יכולים להראות לך את האחוריים", העוזר של
עורך דין קלדרון כאילו קרא את מחשבותיו. "אתה יודע מה לעשות".
הוא יודע.

הוא חזר לבית החולים.

"הנה הקפה, המכונה בלובי של הבית חולים היתה מקולקלת, אז הייתי
צריך לצאת החוצה".

עכשיו כבר כל המשפחה שלה היתה שם. "אולי תבוא לישון אצלנו
הלילה, אין טעם שתישאר פה לבד." הוא רצה להגיד שלא ממש בא לו
להיות איתם ביחד ושאם היה אפשר, הוא היה מעדיף שלא תדבר איתו
בכלל. אבל הוא בכל זאת חזר איתם לדירה.

כששכב במיטה שלה בחדר בו גדלה, התפנה לעשות סדר במחשבותיו.
הפעם, הוא חשב, כבר לא יבזבז את כל הכסף בבת אחת. הוא ייסע
קצת, יחזור, יעבוד, ייסע עוד פעם. העיקר שיוכל לראות את
האחוריים. אבל היא עוד לא מתה. הוא לא מוכן שהיא תמות, הוא לא
מוכן לשתף פעולה עם עורך הדין קלדרון.

הוא חזר לבית החולים. חודש שלם הוא לא מש ממיטתה. דיבר אליה,
לחש לה מילות אהבה, החזיק לה את היד. הצוות הרפואי, שזכר אותו
מאז, התייחס אליו בכפפות של משי. הוא ידע שמאחורי הגב קוראים
לו "האלמן הסדרתי", אבל לא היה איכפת לו. הוא נשאר איתה, עד
שנפחה את נשימתה.

אחרי שבוע הוא הוציא דף חשבון מהבנק. בעמודת הזכות הוא ראה
מיליון ויום אחר כך עבר כל הסכום לעמודת החובה. קלדרון, הוא
חשב לעצמו. לפחות אני אראה את האחוריים.

אבל האחוריים כבר נסעו לחו"ל. קלדרון באמת ייצג את הרוכשים
מחו"ל והשיג לה הקרנת בכורה בהוליווד עם שטיח אדום וכל השאר.
אחרי הבכורה היא קיבלה הצעה לעבוד עם דה נירו בסרט החדש. אחרי
שנתיים היא זכתה באוסקר על תפקידה בדרמה סוחטת דמעות.

עכשיו הוא יושב בתאו בבית הכלא שבדרום, רואה את סרטה האחרון,
ולא מאמין שכל האסירים יכולים לראות לה את האחוריים. הוא קיבל
20 שנה בפנים על רצח נשותיו. הוא סיפר לשופט על קלדרון והעסקה,
אבל מסתבר שקלדרון בכלל לא היה קיים. בהגנה ניסו לטעון לאי
שפיות, אבל השופט אמר שהוא לא קונה את זה.

במשרדו שבמרכז העיר הדליק עורך דין קלדרון סיגר הוואנה משובח
ב-10 דולר החתיכה וצחק בקול רם.