לאט, הכי לאט שאת יכולה
כן... ככה, את רואה?

זה כי כשהייתי בן 4 דחפו אותי לבריכה,
נפתח לי הסנטר וירד לי מלא דם. בכיתי.
כאב לי נורא אבל אמרו לי שאני גיבור.
מאז אני לא קופץ...

תמשכי את העור כלפי מטה, תקלפי,
את רואה? לא רואה? אז טיפה יותר חזק,
רואים? נו, בטח נורא נורא כואב. תנגבי ת'דם.
זה ניתוח שעברתי כשהייתי בן 15.
הוציאו לי גידול מהגב.
כאב לי נורא אבל אמרו לי שאני לא ילד.
מאז אני לא סומך...

קחי תער כי שם הקעקוע בטח
יפריע לך להתרכז.
תמיד אהבת את הסלוודור שלי.
תחתכי, אני כבר לא מרגיש את הכאב
העיקר שתראי את הכל... רואים?

אה... האבן המפורסמת שקיבלתי לפנים
בג'נין, שבגללה העין שלי ככה,
נוטה טיפה שמאלה.
כאב לי נורא אבל אמרו לי שאני גיבור.
מאז אני לא נוסע לשם...

זהו? ירד כל העור? עכשיו אני חשוף?
רצית שאהיה חשוף, לא? מה עוד?
למה את בוכה? אז מה אם אני מדמם,
זה... האני האמיתי...

עוד? טוב. רק אל תדליקי את האור
שני נרות מספיקים.

הריאות שלי, נכון, "מחסני ניקוטין בע"מ"
כמו שאת קוראת להם.
קחי, תגעי, תחזיקי ביד... לא לפחד...
רואה את השחור הזה פה? זה מהלילה
ההוא שברחת לאמא שלך...
כאב לי נורא אבל אמרו לי שיהיה בסדר.
מאז אני לא מעשן... זוכרת?

תגעי נו.. .אל תתביישי מה קרה?
פתאום לא יפה לך לגעת בו, הא...?
מה, הוא חשוף לך מדי? מה, הוא... מראה לך?  

מה את רוצה? לגעת לי בלב?

טוב, תלטפי, אבל לא חזק מדי כי הוא כואב.

לא... אל תקחי לי את הלב.

לא...

טוב, קחי...

שלך...