א.
כמה רציתי להיות חתולת רחוב
מביטה בעיניים צרות
על סביבתי החוששת - נרתעת
ובציפורניים שלופות לטייל
על פני תבל.
והמתקרב אליי יעשה בחשש
ובמלוא אנדרנלין את ורידיו:
"האם תענה לי החתולה
או תשרוף עליי את טלפיה?"
אך זו לא אני,
לא חתולת רחוב אפילו לא חתולתולת בית
רכה.
רק מן יצור בלי זנב
שלא מחפשים אצלו אהבה
מתהלכת בפחד בין הבריות
פן ידעו כי אני החוששת - נרתעת
וכל רצוני הוא למצוא באחר את
מידת החיבה אשר ביקשתי בבלי דעת.

ב.
רציתי להיות ילדה אבודה
המטיילת בחושך
בלילה
והזר השקט שעובר לידה
יציע לי מיטתי להלילה.
ובמקום לנצלני כמלוא הנצול
הוא יראה את הנוגות הנוגעת,
וכמו בסרט ישן - יצילני את גורלי הארור.
אך לא היה זר, ואם כן היה
את מיטתו הציע, לא את מיטתי
ובמקום לנגוע את הנוגות
הוא יראה את הניצול שאפשר לנצל
וינגע במקומות אחרים לא נוגים.


ולפתע כמתעוררת חלום - אבין כי מוכר
הוא.
הוא כל גבר/ ילד/ בחור שהיה בי/ מולי/ איתי (לא, זה לא נכון)
אי פעם.


ג.
יום אחד ביקשתי להיות מכוערת
רק כדי
לדעת כי
המתקרבים אליי
הם אך ורק
בגללי (היופי הפנימי - אמר בציניות הבחור)
ואשה נכה אחת אמרה לי פעם
כמה הייתי רוצה להיות כמוך
ואני אמרתי שלא הייתה רוצה
כי אמנם רוקדת יפה אני,
וטובת מראה אני,
לא אהבו אותי,
ואני לא אהבתי.