אתה מכריח אותי לשתוק
מכריח אותי לא לדבר
זה הסוד שלנו, אתה אומר
מכריח אותי לשקר לכולם, לאמא, לחברות
לכל העולם
אני צריכה להעלים דברים
להיכנס לדמות נוספת
אני נמצאת בשני סרטים מקבילים
וצריכה להתאים ביניהם זמנים
הכל בשקט, אסור לדבר על שום דבר
ואני... אני לא רוצה להסתיר
לא רוצה לשקר לכולם, זה החיים שלי
אני לא מתביישת באנשים, שאני אוהבת
אבל אתה... הכל אצלך חייב להיות מסתורי...
אוסקר ווילד ממש זורם בדמך
"הדבר היחיד שעושה את החיים המודרניים למסתוריים או נפלאים
לגבינו זה המסתוריות.
הדבר הרגיל ביותר הופך להיות נפלא ביותר אם מחביאים אותו"...
אז נחש מה, אני לא בדיוק באותה דעה...
נכון, בהתחלה זה היה נחמד, קצת אנדרנלין
לברוח באמצע הלילה מהמיטה, לשים במקומי כריות ובובה...
לנסוע, לברוח, להתפרק... באמת היה מרתק.
אבל מאז כבר עברה שנה
ואני הפכתי להיות הבובה... שותקת ושותקת
מסתירה, מעלימה...
מזילה דימעה כל לילה... אני הרי לבד ישנה, ואתה...???
אני יודעת שלא, אין לי אפילו למה לשאול.
באמת שזה לא מתאים לי לשתף פעולה
אני הרי תמיד נגד הזרם, מורדת, עושה ההפך...
אבל ההשפעה הזאת שיש לך, הדיבור והפוליטיקה המזדיינת, שאתה
מוכר לכולם בגרוש- מסתבר שזה קנה גם אותי...
וכל פעם מחדש אני נופלת בפח, מאמינה לך שוב ושוב... עד מתי???
בשלב מסויים אחד הסרטים נגמר... אי אפשר לככב בשני מקומות בבת
אחת...
אני נאלצת לבחור איזה חיים אני מעדיפה לחיות... אני כבר נשברת
ומתעייפת מלחיות את שניהם...
אתה יודע, אני כבר לא מצליחה כל כך לתמרן ביניהם... ויש כבר
טעויות, ועולות הרבה שאלות מסביב... ולי אין כח להסביר!
בדרך כלל לכל דבר שרושמים יש סוף... יש החלטה...
אבל לי עדיין אין!
זה נראה דפוק, נכון? כאילו מה הבעיה, ברור שאני צריכה לבחור
בחיים שלי, בחיים שחייתי עד לפני שהכרתי אותך.
אבל אז אני תמיד אשאר בתהייה איך החיים איתך היו נגמרים- מה
היה קורה, אם הייתי נשארת איתך... אולי היה סוף טוב יותר, אולי
רע יותר...
אז אני עדיין בהתלבטות.
למישהו יש תשובה בשבילי...???
אני לעצמי כבר הפסקתי לענות...