מדי פעם ברגע של ייאוש
היא משתלטת עלי... בשמחה!
אותה אחת שאחרי קצת מישוש
לוקחת אותי ישר לתוכה.
החמימות הלחה שלה נובעת מהזנחה
של מה שלהתמודד עמו היא לא מצליחה;
כמו אופי. רק יופי לעולם היא מעניקה
ומוכיחה לי שוב שהיא לא עמוקה.
האחות הגדולה, הבת הבכורה
זאת שהכי נעים להביט בה.
מבחוץ, היא מקרינה את אורה
שאחרי קריאה עמוקה - נכבה!
את מבהירה את דבריך בשאלות רטוריות,
שרה אלפי שורות רטרואקטיביות.
בהחלט, יפה כוחן לאחור
אך כולן לא מצליחות למלא את החור
שאת משאירה פעור באמצע המחשבה
ומרחיבה - פונקציית המהירות בה את שבה.
את לא רעה.
אך אהיה כן,
עד כמה שיתכן:
את מליצה נאה
אך חסרת תוכן. |
