בחורף נכנסת אל חיי
בשבת אחת מוארת
לחצתי בידי את ידך
ולא שיערתי, ולא הייתה אחרת

כמה מוזר לגלות
שלא ידעתי - כששונה עולמי
בדקתי את כיוון הרוחות
רק כשסער מחוג מצפני

במבט מגבוה בוחנת
ממפה מחדש את תוואיי
מלמעלה גם אותך מציירת
ואת שביליך בתוך משעוליי

אני רואה איך בכל פעם
הבטנו, העזנו יותר
איך החורף הזה, בגשמיו, ביופיו
ניקה וחשף  ועורר

והנוף שלי, והנוף ששלך
כבר הפכו לנופים שלנו
בתוכם הכאב, בתוכם הזרימה
וקסמם  וכל שאהבנו

בעמקיי רוחותיך, בגיאיותיך דמעותיי
בנקיקיי שאון מפליך
ממעוף הציפור, בשמיים שלנו
מורדות ההר שלי... הרי הם שדותיך

והחורף, חלף לו, ונמוג האביב
וימי השרב באים
בהרו השמים, צהבו השדות
מעטו מימי הנחלים

והחום שבחוץ - גם בשנינו אוחז
והשמש שבנו יוקדת
במגע, בתשוקה, במילים, בערגה
את בדידות הלילות מחדדת

הזמן שנפקד ומונה רגעיו
מלקט סימנים של חיים
מזכיר לי לחוות ולנשום ולראות
בריחות, בפלאים, בצבעים...

יבוא עוד חורף, בקרוב אולי
ואני כאן, מוכנה ללטיפתו
התחכה איתי? תהיה איש שלי?
שוב אשים ידי בידך לקראתו?




(3.6.2002)