לילה של רוחות המפשיטות עצים אינסופיים.
שמיים יורדים עננים עולים.
הירח לא רומנטי ועצוב כשהיה.
והשמש, השמש בוכה.
והיכן הסיפור הישן על נסיך לבן ונסיכה הקוראת לעזרה.
אצלי העלילה שונה, אני לא יודע אם אני נסיך.
אך אני בהחלט זועק אליך נסיכה.
היד מלטפת פנים מחייכות, ילד שותק אל מול רעשי צווחות.
אני משתולל והלב מיילל.
אמרתי לך שאני אוהב אותך, ונתפסו בך אלפי דומיות.
אני מביט לשמיים, מנסה להוריד את אלוהים.
אני שואל מה פשר החשכה בימים עצובים.
וקול דק מאפלה רחוקה עונה "ילד אתה לא רואה?"
ישנם ימים שגם הסמל לאושר ושימחה, כבה בדרכו השקטה.
ישנם ימים ילד, שהשמש עצובה.
גם בגני השושנים היפים בעולם ישנם קוצים.
גם כשהפסנתר בוכה ישנן מנגינות שמחות.
גם שישנה שינאה חיות להן האהבות.
את שמעת את רחשי הגלים השוצפים מכיוון מערב.
את ראית שקיעות, נגעת באתמול חושבת על מחר.
אבל יש לך רק את העכשיו.
תפילות מלאות תקווה פרצו מפי כגל כביר השובר סירה תוהה.
השמיים השחורים ישקו על לחייך וילחשו "לילה טוב".
הירח יחייך לך ולכולם וינסה לגעת בך באהבה.
והוא ילחש לי בלילה עטוף בדידות משונה.
ילד אתה יודע, לפעמים גם השמש עצובה...