אהבה ישבה בוכייה
מאחורי חלון באוטובוס אדום.
האדומים לוקחים רחוק יותר, לאט יותר,
לאט.
דמעותיה על הלחי. אצבעותיי נחסמות בזגוגית.
בפליטת עשן שחור היא נעלמה כמו קסם,
כמו באה.
עמדתי.
גבי שעון על עמוד התחנה.
היה זה מאוחר מידי.
רגעים בהם השמש לא ברורה ואני,
איני חזק כעמוד או חד כקרן.
היה זה מאוחר מידי וכל הסיבות היו קימות.
וכל הקיום הינו מותנה.
התקפלתי אל חריצי המדרכה כמו גרגר.
כל הגרגרים זורמים לחוף בקצה העיר,
לא כולם גם מגיעים.
אהבה פטה מורגנה
ראיתי בדרכי.
לצר עין שכמותי גם יפו היא מדבר.
"אהבה כמו זרע אברהם, כחול על שפת השן!"
זעקתי.
אך אני מקופל מתמיד,
ילד בזרועות אמא אדמה.
בוזק מלח-קצף על פצעיי,
מלקק בשפל אין סופי,
מתרסק
נבלע אל הים. |
