[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארז אשכנזי
/
מכתב לנטלי

נטלי,

בזמן האחרון את אף פעם לא יכולה, או לא מוכנה, לדבר איתי פנים
מול פנים. את אף פעם לא מוצאת את הזמן לדבר איתי, ובכל זאת את
תמיד מוצאת תירוצים למה לא. קצת קשה לי להאמין שזה בסך הכל
צירוף מקרים אומלל שבגללו את תמיד חייבת ללכת הביתה, עייפה,
חייבת להתנתק מה-ICQ מסיבה לא ברורה, או שסתם לא מתחשק לך
לדבר. אז החלטתי לכתוב לך את מה שאני מרגיש במקום לומר לך.

את תמיד שואלת אותי מה יש לי למצוא בך. לומר את האמת, השאלה
הזו לרוב נשמעת לי הגיונית. אין לי. את יכולה להיות ממש רעה
כשאת רוצה, את מעשנת (שלוש או ארבע פעמים... זה מספיק בשבילי),
את מרגיזה אותי בכוונה תחילה בגלל זה שאני צעיר או בגלל זה
שאני ילד טוב מדי, את אף פעם לא רצינית כשאני רוצה שתהיי, את
תמיד מעדיפה לצפות בטלוויזיה או לעסוק בעיסוקי פנאי אחרים
ומגוונים על פני שיחה איתי, כשאני קצת מדוכא את מתעניינת
לשנייה ואז פונה שוב לדבר עם חברותייך היקרות, את מדברת עלי עם
אלכס ברוסית ואומרת עלי מה שבראש שלך כי אני במילא לא מבין, את
לפעמים מתנהגת באגואיזם מוחלט, והכי גרוע: את רואה כברורה
מאליה את העובדה שאני תמיד סולח לך בסוף.

אולי זה יישמע לך קצת מגוחך, אבל לפעמים עולה לי המחשבה הזו
שאת שקרנית פתולוגית, ושכבר מהתחלה שיקרת אותי, רק כי היה לך
קשה לומר לי שאת לא מרגישה כלפיי את מה שאני מרגיש כלפייך.
העובדה שחשבת עליי מה שחשבת ביום הראשון לחופש פסח - היא שקר.
העובדה שלא ניסית לדחוף אותי לרדת מכל העניין - גם היא שקר.
עצם היותי אישיות חשובה בחייך היא פרי דמיוני הפרוע. אף פעם לא
חיבבת אותי... אף פעם גם לא חשבת שאני נחמד. ושוב, ייתכן מאוד
שאני טועה, אז אל תתייחסי לזה כאל האשמה נוקבת. רק רציתי לומר
מה חשבתי.

ציפור קטנה שיודעת רוסית לחשה לי שאלכס שאל אותך, אז כשדיברתם
רוסית כדי שאני לא אבין, למה אני עוקב אחרייך לכל מקום, ואת
ענית שאני לא ממש יודע מה אני רוצה. קודם כל, עצם העובדה
ששיקרת לי בדרך הביתה לגבי מה שאמרת לו מאוד מכאיבה לי. דבר
שני, מה זאת אומרת "לא יודע מה הוא רוצה"? אם אני לא יכול
לשלוף הגדרה מדוייקת למילה "אהבה" מהכיס, לא אומרת שאין לי
קווי מתאר ברורים של מה שאני רוצה. אני רוצה להיות איתך. אני
רוצה שתאהבי להיות איתי. אני רוצה שלא תראי אותי כעוד אחד
מאספסוף הידידים והחברות הרגילים שלך אלא כיותר מזה. במילה אחת
נוקבת, אני רוצה אותך.

אז למה אני מרגיש כלפייך ככה? אני לא יודע בדיוק. אולי זה
מכיוון שיש באישיות שלך משהו מיוחד. אולי זה כי את תמיד מצליחה
לגרום לי לצאת מהדיכאון שלי (גם כשאת הגורם העיקרי). אולי זה
כי אני נמצא איתך הרבה זמן, וסוף סוף מצאתי את עצמי בתוך קווי
האופי הסבוכים שלך. אולי זה כי הצלחת לגרום לי להרגיש משהו שלא
הרגשתי מעולם. אני יודע שחיבבתי בנות בעבר, ואת יודעת גם אילו
בנות, אבל עכשיו אני מרגיש משהו שונה לגמרי. משהו שיכול לדכא
אותי ממש כשאת לא לידי. משהו שיכול ממש לשמח אותי כשאני מדבר
איתך. משהו ששולט במצבי הרוח שלי כמו שלט רחוק. אמרת לי שאם
מצאת בי משהו, זה היה החיוך שלי... שתדעי שאת היית הגורם לאותו
חיוך.




כשאנחנו מדברים, אנחנו יכולים להתווכח שעות על נושאים שאני
יכול לראות שהיית מעדיפה לוותר עליהם. ואת מתעקשת שאני אעזוב,
אבל אני לא מרפה. אני לא רוצה לתת לך את ההרגשה שירדתי מזה.
אני רוצה שתפסיקי לתת לי לחשוב. אני רוצה שלא תשאירי את השיחה
פתוחה לרווחה. אני רוצה שפעם אחת נגיע לסוף הדרך. שפעם אחת
נוכל להגיד שהגענו להסכמה ששנינו לא נתחרט עליה אחרי חצי חודש.
אבל את בשלך. את לא רוצה את זה, למרות שאת לא אומרת. את בטוחה
שכמו כל דבר אחר, "זה יעבור לי". אבל זה לא. לא כל עוד אנחנו
ידידים.

למה את לא מסכימה ללכת לקראתי? תמיד כשמישהו מעלה לדיון את דבר
היותנו "ביחד", את תמיד מביעה סלידה מהמחשבה על זה. אם זה
מישהו אחר, את אומרת "לא!" קולני, וכשזה אני את מנסה לדחוף
אותי בעדינות לנושאים אחרים כמו הראיון שלך לעיתון בית הספר או
סיפור שאת רוצה לכתוב, וזה אחד מהדברים היותר מרגיזים שאת
יכולה לעשות.

כששמים את האירועים החשובים שקרו לי איתך, משום מה הכל מתחלק
לחגים. נהיינו ידידים ביום ההולדת של אורי. יצאתי איתך לסרט
בל"ג בעומר, ושם הרגשתי לגבייך בפעם הראשונה את מה שאני מרגיש
עכשיו, אולי בכמות יותר קטנה שחלפה לה אחרי יום. בפסח אחר כך
התחלנו לדבר ברצינות על עניין החברות בינינו, דבר שהסתיים
בויתור מהוסס והרגשת "וואלה" מזויפת מצידי.
בל"ג בעומר אחר כך ניסיתי להחזיר את המצב למצב "חופש פסח", ולא
הסכמת לשתף איתי פעולה, אז הסכמתי שוב, בטיפשותי, לידידות
בינינו, אחרי שיחה ארוכה שבסופה אמרת לי חד וחלק שאת לא אוהבת
אותי... אך משום מה המילים חלפו לי ליד האוזן בצורה חסרת
משמעות לחלוטין. ואז חיבקת אותי... זה הפך את היום ההוא לאחד
הימים המאושרים בחיי.
עד שבועות המשכתי להרגיש כלפייך את אותה הרגשה, ואז... דיברנו
שוב. הרגשתי שמשהו משתנה ביחס שלך אלי, כאילו את מתחילה ללכת
לקראתי. אבל היית עייפה נורא, ורצית ללכת הביתה, בקלישאה נחמדה
של "המשך יבוא". אחרי עוד חיבוק, ומלמול "you're good!"
מאחוריי, הייתה לי הרגשה שכשהסרט ימשיך, הסוף יהיה טוב. חיכיתי
וחיכיתי, כל חג השבועות. פשוט ישבתי בבית, בהיתי במסך המחשב
והטלוויזיה או שכבתי במיטה, ולא הפסקתי לחשוב עלייך. אבל את,
כנראה, ראית סרט לגמרי אחר. סרט עם סוף רע ומר.
לא דיברנו כמעט, וכשניסיתי לקבוע איתך פגישה הצגת בפני את לוח
הזמנים העמוס שלך ואמרת שאת בכלל לא רוצה לראות את המשך הסרט.
הרגשתי שאני מתמוטט.
אמרתי לך לפני כמה ימים שזה דועך, שזה מתחיל להיגמר אצלי. אמרת
"יופי" בפרצוף מאושר, אבל אני הרגשתי ממש רע. זה היה שקר
מוחלט. עדיין הרגשתי כלפייך את אותו דבר.

ועכשיו, אחרי כל הזמן הזה שאת לא יכולה, או לא מוכנה, לדבר
איתי פנים מול פנים, החלטתי לכתוב לך כל מה שאני מרגיש, כל מה
שהרגשתי, כל מה שחשבתי עליך ואני עדיין חושב...


אני אוהב אותך, נטלי.
חושב עליך כל הזמן,

                         ארז.





הערה: מכתב זה נכתב ונשלח במציאות. הוא מופיע כאן בנוסח
המקורי, פרט לשמות ששונו לצרכי פרטיות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מוות לכל
הבחורות היפות

בתול בן שמונה
עשרה


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/9/04 4:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארז אשכנזי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה