רבקה גלבר / פ ו ר מ ת |
שסרגנו יחד, במסרגה אחת.
העיניים נסגרות אחת אחר השנייה,
מביטות בי במבט כעוס משהו,
כאומרות לי - דיייי!
מנגד ממשיכה המסרגה, מיותמת,
לסרוג בעצמה את האריג מהמקום הפרום,
בכוח אנרצייה מעגלית אינסופית,
שמתישה אותי בכל רגע חולף,
ואני ממשיכה לפרום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|