שלושתנו היינו כמרקחה
לפני שהכרנו - זרים  ברכבת
הוא יושב היא יושבת
ואני
שתיקה

בעצם לא היינו
אחד בתודעה של השני
סתם כמו בגדים על קולב
בארון חשוך
בחורף השקט...

קטר נבח
כמו כלב מדבריות
החיוך ששלחתי אליו
נבלע
ברעש המסילות

לפתע בלמה הרכבת
הכתר עף לשמיים
צרחתי בקול חרישי
שמלתי
שנוקדה לה נקודות לבנות
על אדום
נקרעה
פתאום
יד לבנה
נשלחה
"קומי, אינך לבדך"
אנשים הצטופפו
נשים זעקו
תפוז התגלגל
על הרצפה
אקורדיון השמיע
צלילים צורמים
אפלה

לבן
על שחור
איש שיכור
דגדג את ידי
פקחתי עיני
והוא היה לידי
מושיעי
סגר עלי שמלתי
הקרועה
והרים אותי
מעלה מעלה
אל שדות הקמה.