לקחתי שאיפה נוספת מהנרגילה בטעם תפוח וחשבתי על חמי ששוב הגיח
לחיי לפני יומיים.

אני בוהה לבדי בגלים הנשברים מולי בחוף זיקים, רגלי היחפות
קבורות בחול כבר למעלה משעה, לקראת חשכה וקיץ ונעים לי, אבל
אני עייף מבפנים, הכתפיים נמוכות, הראש קצת כואב ואני מותש.
שמח שלפחות מצאתי את נקודת המפלט הזו. הארובה של תחנת הכוח
רוטנברג מימיני ועזה שמשמאלי דומים במקצת לחוף מציצים עם תחנת
רידינג מצפון ויפו מדרום.

לפני קצת יותר מעשור, התנדב חמי באחד המרכזים לדו קיום
ערבי-יהודי, אחד מני רבים דאז, באיזה מקלט שהוסב למתנ"ס בכפר
סבא. על חמי שמעתי מאחת מידידותיי באותה עת והיא אף הפגישה
בינינו במתנ"ס. זה היה לפני הרבה שנים, שנינו היינו אז הרבה
יותר רזים, יפים ופחות קירחים, וכן, מה לעשות, גם אידאולוגים
ולהוטים. לשנינו זה עבר מאז, האידאולוגיה אני מתכוון, כמו
השיער, רק נראה שלחמיד זה עבר מהר יותר.

בהיתי בגלים ושאפתי מהטעם תפוח, עברו כמה שנים מאז המתנ"ס ההוא
בכפר סבא ועד לפעם הבאה בה נפגשנו, זה היה באמצע החורף לפני
קצת יותר משלוש שנים.

באחד מלילות השבוע, מעט לפני חנוכה, גשם חזק שטף את הרחוב, קר
ורטוב, חזרתי מאוחר הביתה מאיזו פגישה מיותרת, ולאחר שנעלתי את
הרכב עליתי בדילוגים זריזים במדרגות, הנחתי את המפתחות
והפלאפון על השידה בכניסה, הורדתי את המעיל והצעיף, ואז גיליתי
ששכחתי את הארנק ברכב.

ססס-עמק!

חזרתי עצבני בריצה לחניה, כשמרחוק כבר הספקתי להבחין שתנועה
מוזרה מתרחשת בחניה. נראה היה שמישהו מנסה להתעסק עם המאזדה של
יבלונקה השכן, התקרבתי בשקט, מפתיע אותו מאחור באמצע ניסיונות
ההתנעה, הוא הופתע מנוכחותי הלא צפויה והתאבן במושב הנהג, מבעד
לשנים ולגשם זיהיתי אותו, אבל תחילה לא הזדהיתי, רציתי לוודא
שאכן זה הוא.

נתתי לו להתפתל והוא התחיל להתחנן אלי עם הפנים הרזות שלו,
ואמר לי בקול שקט שאין פרנסה והמצב קשה, ואם המשטרה תתפוס אותו
הוא אבוד, אם לא הייתי מכיר אותו אפשר היה לחשוב שהוא מובטל
ישראלי שמחפש עבודה צדדית, שחררתי אותו והורדתי את כובע המעיל
הגדול מעל ראשי, הוא התבלבל בהתחלה ואז שאל,

- "אהה, אינת מן מכפר סבא?"
- "איווה, אנא, מן אל-מתנ"ס פי כפר סבא, אתה זוכר, החבר של
רותי עם השדיים הגדולים." עניתי. הייתה שתיקה, מבעד לגשם שמעתי
אותו ממלמל,
- "וואלה, האדא אינת", ולפני ששחררתי אותו הוא אמר לי,
- "יודע, הזמן עובר ואני בסך הכל עדיין עוזר לדו קיום
להתקיים", חיוך מריר ורטוב על פיו,
- "אני משווק סחורה שלכם אצלנו", הוא הוסיף בקול מרוקן.

אז כפי שהסתבר לי חמיד עשה הסבה מקצועית והחל להתפרנס מגניבת
רכבים בישובי לב השרון והסביבה בעוד אני מנסה להגשים בהיי-טק,
אז כשעוד היה לי היי.

הרתחתי על הגזיה תה חזק עם נענע ומרווה, מנסה להשתחרר מהנסיעה
האחרונה לבירה.

הפעם השלישית בה נתקלתי בחמיד הייתה בירושליים לפני יומיים,
נסעתי לסגור איזו עסקה ובדרך חזרה עצרתי לחפש מנה פלאפל כשלפתע
ראיתי אותו חולף לפני ברכב סובארו לגאסי, נוסע ברחוב אגרון,
ממש ליד הסינמטק של אז, אחרי כמה דקות ארוכות מצאתי לבסוף דוכן
פלאפל, השעה הייתה קרוב לאחת, חם לוהט והתור ארוך, שלושה או
ארבעה אנשים לפני בתור ושוב אני רואה אותו, הפעם בתור לפני,
קונה חצי מנה וקולה, כרגיל חלק בלתי נפרד מהאוכלוסיה.

התקרבתי לעברו, הוא לקח את החצי מנה שלו ובקבוק השתייה, פיטפט
שתיים שלוש מילים עם המוכר, הסתובב ונתקל בי. הוא המתין רגע
בצד עד שקניתי סביח ודיאט קולה, ואז שאלתי אותו מה מעשיו
בבירה. הוא אמר שהוא עשה הסבה והוא פתח לא מזמן חברת הסעות
ושהוא מתפרנס לא רע.

גם הפעם הוא לא השתהה יותר מדי והתחפף במהירות ברגע שנתתי ביס
נוסף מהפלאפל, הוא לא התעניין בדבר. ראיתי אותו נכנס לרכב לבן
בו ישבו עוד שני אנשים, מאחור שמתי לב שישב צעיר מטופח ושתקן
ומלפנים ליד הנהג, ישב אדם מבוגר בעל זקן שיבה שנראה היה מרחוק
כאילו הוא מאוד כועס על חמיד, כנראה בגלל שעיכב אותם, הם
המשיכו במהירות מערבה לכיוון התחנה מרכזית והיציאה מהעיר.

התיישבתי על גדר אבן בצד הדוכן והמשכתי לאכול בחום, עם כל ביס
אני נעשה אדיש וכבד יותר. עשר דקות לאחר מכן סיימתי את השלוק
האחרון מהפחית ואז החלו להישמע סירנות מכל עבר.

נשארתי עוד שעה אצל הפלאפל כי המשטרה עצרה את כל תנועת המוניות
והאוטובוסים. בחדשות של שתיים סיפרו שעד ראייה ראה צעיר מטופח
יורד מסובארו לגאסי לבנה בה היו עוד שני אנשים, נהג ונוסע
מבוגר שישב במושב הקדמי, הצעיר המטופח רץ לעבר קבוצת אנשים
שהמתינה לקו 32 והתפוצץ.

חשוך כבר, רק השומר וזוג זקנים אחד נמצאים איתי בחוף, עוד כמה
שאיפות מהנרגילה תפוח ואלך לישון.

זיקים, יולי 2002