נשיא הועדה, ד"ר אורטה קליין, גולל מול עיניו מספר דפים בעוד
פיו פולט בסגנון יבש את סטטיסטיקת ההתאבדויות לשנת 2077.
"אנחנו רואים כאן מגמה ברורה של עליית ההתאבדויות בקרב
האוכלוסיה האמריקאית ללא שום הסבר מתקבל על הדעת. ניתן לראות
שאם ב-2070 מספר ההתאבדויות ל-1,000 נפש היה 8, ב-2072 הוא
הגיע ל-34, ב-2074 הוא קפץ באופן לא מוסבר ל-109 מתוך 1,000
אנשים, ב-2076 הגענו כבר ל-256 מתאבדים וב-2077 המספר הגיע ללא
פחות מאשר 464 מתאבדים לכל 1,000 אנשים מהאוכלוסיה".
קולות תדהמה שנשמעו מקרב חברי הועדה לא הפריעו לד"ר אורטה
להמשיך. "רבותי, מדובר בעליה של 580% משנת 2070... ואנחנו
נתקלים בממצאים דומים גם באירופה ובארצות מזרח אסיה. כמות
ההתאבדויות עולה בעולם ומספר הקורבנות דומה לקורבנות המגיפה
השחורה במאה ה-18... ואנחנו לא מגלים שום סיבה שיכולה להיות
קשורה בעניין".
הדברים שקראתם כרגע היו דברי הפתיחה של הועדה האמריקאית לטיפול
ומניעת התאבדויות שמינה נשיא ארה"ב כחודש לפני כן. מעבר לנשיא
הועדה, ד"ר אורטה, כללה הועדה עוד תשעה מומחים, כל אחד בתחומו
שלו, שגויסו ע"י ממשלת ארה"ב בזריזות ראויה לציון.
בישיבה השניה, שהתקיימה שבוע לאחר מכן, טענו שלושה מחברי הועדה
את ההסברים שלהם לתופעת ההתאבדויות. פרופ' מישל גרבוץ, ראש
המחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים Northold באילינוי, הטיל את
האשם במצב הכלכלי הבעייתי ובאחוזי האבטלה המתגברים מאז ראשית
העשור: "הדבר גורם לאנשים להיקלע לבעיות כספיות וחלקם פשוט
בוחרים לסיים את חייהם בבליעת ציאניד".
מאידך, ד"ר וולפסון מגר, אסטרונום בכיר, האשים את שכבת האוזון
המתדלדלת: "אפקט החממה גורם לאנשים להיות יותר קצרי רוח מתמיד,
סף התיסכול באוכלוסיה יורד וכך רבים מהאנשים מעדיפים לסיים את
הסבל באופן יזום".
שמו של הנואם השלישי היה מר גרין כריסטופר, אגרונום בכיר. הוא
טיפס אל הבמה בכבדות. פלבל בעיניו ודיבר בקול חלוש: "אני וצוות
חוקרים גילינו שבשנים האחרונות צמחים מסוג מסוים פולטים קרינה
שלא ידועה לנו, אנחנו מנסים לקשור זאת בימים אלו לתופעת
ההתאבדויות".
ד"ר אורטה עלה מיד אחריו על הבמה ואמר: "חברים, כנראה שלא
הבהרתי את עצמי מספיק טוב... מדובר במצב חירום, ההסברים שלכם
חייבים להיות מבוססים על מחקרים. מכל שלושת הטענות שנשמעו אני
יכול לקשר את הסבר המצב הכלכלי והידלדלות האוזון, אבל צמחים
שפולטים קרינה... לעניות דעתי זה הסבר שאין לו שום בסיס
מחקרי". הוא הפנה מבט תוכחה אל מר גרין. "אני מצפה שתבואו עם
הסברים מבוססים יותר".
מר גרין הסתכל על חברי הועדה והשפיל את מבטו.
התאבדותו של מר גרין פורסמה בעיתוני סוף השבוע כיומיים לאחר
אותה ישיבה. "אגרונום בכיר בחר לסיים את חייו ביריית אקדח
בראשו, באופן לא מוסבר". בכותרות המשניות היה כתוב: "מר גרין
עסק בתקופה האחרונה במחקר ייחודי על קרינות מיוננות לא ידועות
שפולטים צמחים מסוימים. אשתו מסרה שבחודש האחרון התלונן רבות
על כאבי ראש ונהג להסתגר שעות רבות בחדרו".
בפגישה השלישית, כולם הפנו עיניהם אל חברו הטוב של מר גרין,
פרופ' סמואל פוסטר, ביולוג בעל מוניטין בינלאומי. פרופ' פוסטר
לא החזיר מבט לאף אחד וכשעלה לדוכן פתח בקינה קצרה על מר גרין
ועל הנכונות לנסות ולחקור את אותה תיאוריה שהעלה לפני מותו. מר
קליין, ראש הישיבה, כחכח ותגובה בגרונו: "כולנו אבלים על מותו
של מר גרין, אבל בכל זאת מפתיע אותי שאדם עם מוניטין כמו שלך,
פרופ' פוסט, יכול לתמוך בכזו תיאוריה".
אל הישיבה הרביעית פרופ' פוסט לא הגיע ועוד באותו לילה נמצאה
גופתו צפה על הנהר כשאת ראשו מכסה שקית ניילון ובתוכה מכתב עם
שתי מילים: "בחרתי להתאבד".
אל הישיבה התשיעית הגיעו שלושה בלבד מהועדה - כל השאר
התאבדו... ד"ר קליין השתרך בכבדות לעבר הדוכן, נראה זקן בעשר
שנים מגילו המקורי, פתח ואמר: "מכת ההתאבדויות שפוקדת את הועדה
שלנו הצליחה לחסל 60% מאוכלוסיית העולם בתוך חודש, ואין לנו
מושג מה הסיבה..."
רק ב-2079 התגלתה הסיבה. קבוצה של 15 מדענים במרתף תת-קרקעי
הצליחה לזהות את וירוס ה-HIC. הם קראו למגיפה שהוא גרם, מגיפת
ה-HS, Hypersensitivity plague, או בשמה העממי: "מגיפת רגישות
היתר". יכולת ההדבקה של וירוס ה-HIC התבררה כמהירה ביותר.
התחושות הראשוניות של החולה הן כאבי ראש הולכים ומתחזקים. לאחר
מכן מופיע תסמין נפשי מוזר ביותר שמוגדר כ"יתר רגישות לתגובות
חברתיות חיצוניות". החולה נעשה מאוד ביקורתי לגבי עצמו והזולת.
הוא מעניק חשיבות גדלה והולכת לתגובות הסביבה, נפגע בקלות
גוברת והולכת. הרגישות הגוברת והולכת לתגובות הסביבה גורמת לו
להיפגע בלי הרף, עד שבשלב מסוים הוא מרגיש כל כך פגוע ורגיש
שהוא נכנס לדיכאון ומתאבד.
תוך כחודשיים סונתז נסיוב הנגד ואותם מדענים יצאו אל פני הקרקע
כדי לגלות אלפי שלדים שהצליחו להתאבד בשיטות שונות ומשונות
והשאירו להם את המשימה: להקים מחדש את האנושות. |