אותו פורטרט עצוב של געגועים טמון עמוק בבשרי,
עומד להתפרץ מתוכי בשעה שהמטר שוטף את הארץ החמה,
בשעה שעצים ממאנים להיעקר מתושבתם המקורית
בשעה שציוצי הדרורים מנקבים את חלומי
בשעה שאני שבויה ולא שבויה בבית הכלא המחוזי של אלוהים
כלואה בין מבטיהם של המיטיבים להתבונן.
נודדת בין אלו שהפכו לשירים
בין שורות של מלאכים
כולם עלו השמימה- נספגו בתוך הדממה הכחולה
ואיך חלפו הציפורים-
לא חלפתי איתם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.