אז זאת אני,
אל תתכחש,
הכל באשמתי,
והרבה אשמה יש,
אם לא הייתי נכנסת לחייך,
הם היום הרבה יותר טובים[?] לא,
הרבה יותר מושלמים[?] לא,
הרבה יותר... הרבה יותר,
חיים....

אז זאת אני,
אל תברח מהמציאות,
הכל באשמתי,
היא קבורה עמוק איתך,
עמוק עמוק במעמקי ליבך,
בתור הגורם הראשי לכל צרותייך הקיומיות,
החלטתי לקחת ולהכניס אותך למחשבותיי היומיומיות,
להבין איך את גורלך שיניתי,
עד כדי דמעות.

אז זאת אני,
אמא אל תבכי,
הכל באשמתי,
בן היה רוצה שתשמחי,
תקחי את העצב בידיים ותשליכי אותו,
כי הבטחנו לבן שנכבד את מותו,
ניהיה חזקים בשביל המלאך שלנו שכבר לא פה,
ניהיה חזקים בשביל בן שלי שנלקח באכזריות.

בהתהוות הקיומית אני כאן,
נשמתי רחוקה,
אבל מעל חצי שנה עברה,
ופורים כבר לא יהיה מה שהיה,
מבחינתי הצחוק יהפוך לבכי כבד,
הקול של הילדים הצוהלים יהפוך במהרה לקול של משפחה וחברים
שכולים.
אז כאן זה באמת נגמר,
עכשיו השלמתי עם המוות,
רק בן,
בקשה אחת:
אל תשכח אותי.