"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב"... עברי לידר
ככה זה, לפחות אצלי, אני לא צועקת כשכואב
אני כותבת
ובוכה
וכותבת עוד קצת
והתוצאה לפניכם

אומרים שהזמן מרפא
אני אומרת שהוא רק משכיח.
הלב נעטף בשכבות הדחקה
שכבה ועוד שכבה, קשה.
מנסים להקהות מכה יבשה
היא פגעה בלב, אך מיד דהתה.
אין לפגיעה שכזו סימני אזהרה
היא מגיעה בהפתעה
ברגע לא צפוי.
באמצע חלום מתוק
אולי מעט הזוי.
והכל מתמוטט לפתע לרסיסים קטנים
לא יודעים לאן לפנות כדי לאסוף את השברים.
ומתפרקים
ובוכים
ומנסים להבין.
החלום נמוג
המציאות השתלטה.
הכאב והכעס כילו את כל האהבה.
בלבול ותסכול מתערבבים כמו עננים ושמיים.
הולכים לאיבוד ונופלים לתהום
מנסים להיאחז אך לא מוצאים מקום.