שי גנוסר / זריחה |
הן שעות שבהן אני מתאמצת לשכוח
את מה שעולל לי היום.
במחיר של קרן זהב אחת,
אפשר גם לטפח אשליות.
מחכה לראות מה יעלה בתחילתו של יום,
ענפים ושברי שמיים תכולים
מכחישה בשלווה את כל האמונות שברחו מבין אצבעותי
הן בורחות כמו ילדים קטנים.
אני יודעת, אני לא מכבדת את השמחה,
אני כל כך מתביישת לזכור,
את העייפות השבעה שבה אני מתרפדת
ונבלעת, לאחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|