Hilton
                                    Tucson East

על דף של מלון ששמים בחדר עם עט ליד, באמצע שום מקום,
בשירותים, תוך כדי "עשיית מעשים טובים", את מתדיינת עם עצמך.
כמו בדיאטה, כך בחיים הזוגיים שלך, את מחליטה שאת נפרדת.
מריצה את התסריט - הטוב, הרע והמכוער - ומיד, עם הליטוף או
העוגה הבאה, שכחת הכל.

ושוב את נקלעת להבטחות, תקוות, אכזבות...
את תוהה: "אולי אני סובלת מפיצול אישיות"
הלא לא יכול להיות שרגע את חושבת על מוות
ורגע על שם לתינוק שייוולד לכם.

באותו אמבט מפואר, את מביטה בעצמך בראי,
הוא מזכיר לך שאת יפה ושיש לך אופי:
בפלג גופך העליון -
השיער שלך בריא, מלא, שטני עם גוונים, אומנם לא טבעיים, אבל
אלו שאינם מבינים עניין חושבים שכך את. גם את רוצה להאמין שכך
נולדת.  
קצת למטה מזה, החזה שלך. הוא הדבר הנופל שאת מכירה מקרוב. יש
לו את החינניות שלו ואת מודעת לה.
בטנך המרושתת, רגליך מלאות ההרים והגבעות, ממש כמו אלו הנוצרים
כשלשים בצק.
זאת ועוד, הציפורן החודרנית, בכף רגלך הימנית, שמכאיבה לך.

היום, שבוע לפני ערב ראש השנה, התקשרת למכריך, לאחל להם שתהא
זאת עבורם שנה מלאת שמחת חיים.

את מוסיפה להביט על השתקפותך ומוסיפה לכתוב על דף ההילטון...
אלוהים...
ואז ברגע של הברקה ותובנה קולטת שאיחלת לכל מכרייך ואוהבייך את
אשר חסר לך כל כך. את אשר הנך זקוקה לו יותר מכל.

כאילו שאם תאחלי זאת לכולם, בשמיים מישהי תבחין בטוב לבך
ותתחשב גם בך.  

את נזכרת איך פעם, פעם, מזמן, לפני עשרים ראשי שנים, הסבירה
המורה שלך, שאם לפני יום הכיפורים, ברווח הזה שבין ראש השנה
לחג האחרון, מבקשים סליחה...  
אולי זה היה לפני שתים עשרה שנים, כשלמדת פילוסופיה...
את מבולבלת, אך זוכרת...
שהיא אמרה שאם מבקשים סליחה והמתבקש לא סולח גם בפעם השנייה,
האחריות עוברת אליו...

כנראה שהשיעור הזה מאוד השפיע עליך, משום שאימצת אותו לחיקך -
מספיקה לך סליחה אחת ואת
מיד סולחת לו.

את נאנחת. חושבת לעצמך, הלוואי והייתי חולה ביום הזה ולא מגיעה
לבית הספר, ואבא היה עושה לי את החביתה שרק הוא יודע להכין, עם
הירק, ואמא היתה סוחטת לי ויטמין C. "הילדה חולה... אז שלא תלך
היום לבית הספר..." היו מחליטים הוריך ולא מעירים אותך לשעת
האפס.

יתר על כן, יותר מכך, כמו כן ובנוסף לזאת, כשהיית שבה ביום
המחרת, המורה הייתה אומרת שלא צריך את החומר שהיא לימדה אתמול
לבגרות והנה נפטרת מ
חובת ההוכחה.  


אוהבת אותך יותר, גאה בך ושמחה בשמחתך שנפטרת מהציפורן
החודרנית.

אני.