היא הרגישה שכל העולם נגדה
היא חשבה שבכל העולם לבדה
לכודה הייתה בתוך רחמיה
פחדה שאיש לא יעזור, וגם חבריה.
היא החליטה לקום ולצאת למרחב,
למצוא מקום חדש היכנשהו בכוכב!
היא לא הודיעה לאיש, פחדה לספר,
חשדה שזה יגרור אותה למקום אחר.
יצאה מהדלת בלי לאמר מילה,
אך סוף מעשה במחשבה תחילה:
היא איבדה את דרכה וחששה לחזור,
פחדה ששנאת האחרים את חייה תגמור!
איש לא עקב אחריה, כנראה שצדקה -
רשימת אוהביה אכן הייתה ריקה!
היא צנחה על הארץ ודמעות בעיניה,
ולא הצליחה להיזכר בכל אהוביה!
הלא הם הורים, אחים וחברים למשחק -
שתמיד עודדו אותה בדרך למרחק!
העולם לא נגדה, אם כי היא נגדו,
ובמחשבה זו נותר האדם לבדו.
היא חיפשה אחר עקבותיה בימיה האחרונים,
עד שנקברה בזכרונות כאובים.