אתה זוכר?
זוכר אותי, פעם היינו ביחד במקום הקסום ההוא, הערב ירד לאט,
השמיים פתחו את ידיהם אלינו, השמש שקעה בצבעים פרועים של אדום,
הייתה בינינו שתיקה, שתיקה טובה כזאת של אנשים שלא צריכים עוד
מילים, של הבנה טובה. היינו מהופנטים, זה היה כל כך טוב.

אתה זוכר?
איך לקחת אותי לבית שלך, שמענו מוזיקה ורקדנו באפלה, המגע שלך
היה נעים, העיניים שלך חייכו חיוך קטן, אני השענתי את הראש שלי
על הכתף שלך, עצמתי עיניים. זה היה כל כך טוב, כל כך נכון,
רציתי להקפיא את הזמן.

אתה זוכר?
איך קמנו בבוקר אחרי לילה שלם של אהבה, שיערנו סתור, שתינו יחד
קפה ראשון של בוקר, אמרת לי שזה זמן ללכת ואני ידעתי שהנה,
סופנו בא, איך ענית לטלפון, סימנת לי להיות בשקט, דיברת קצת
בלחש, מעולם לא היית שלי.

אתה זוכר?
זוכר אותי, הטעם שלך נשאר לי בפה, אחרי שהלכתי. הדלת חרקה,
השקט שרר, אתה התנצלת, חייכתי אלייך חיוך קטן, מריר, מעולם לא
היית שלי.