שתיים לא אחת, שתיים
דלתות שחורות כמו פחם
גדולות כמעט נוגעות בשמיים

ירח בחוץ מאיר למרומים
מבקש שיר עצוב מכוכבים נמוגים

שמש עולה הירח נדם
הרוח נושבת מפילה כל אדם

טל של בוקר מרטיב ת'כבישים
עיתונים גזורים עפים כמו רסיסים
צבע כתום מבצבץ בעיניים
וקול צעדים קולות של גליים

דפיקה על הדלת החרש פן ישמע
קולות של מפתח
מגשש באפלה
חתול שם עובר
מקסים ונפלא
ואש גם נוצרת
ממצית וחתיכת נייר קטנה

גדול הוא הבית אך ריק מאדם
מתוק כמו דבש אך עצוב לו ומר
לעולם אין לדעת מה בתוך האדם
אולי זה רק צל של איש ממורמר

לעולם אין לדעת מה בתוך הנשמה
לפעמים זו הרוח
המכה בעוצמה

ויש החושבים שבתוך הארון
יש שד מפלצתי
שמפריע לישון
אז מה באמת יש במורד המיטה
מה שבטוח
זה שאיני רוצה לשמוע את אותה צעקה