אתה יושב עם הגיטרה, משחק עם האקורד,
פורט על הגיטרה, גורם לצליל לרעוד.
אתה יושב עם הגיטרה, מנגן לעצמך,
כשאתה רק נוגע בה, מיד היא כבר שלך.

ואיך זה מרגיש בעצם להיות אתה?
ואיך לפעמים אתה שוכח שטוב לך.
ואיך זה מרגיש בעצם להיות אני?
בסך הכל לידך אני רק, קול שני.

כשאת עומדת מול מראה ושרה לעצמך.
את מסתכלת מחייכת, שומעת קהל קורא בשמך.
את עומדת ושרה, רק עוד שיר אחרון,
החיים שלנו אצלך, הם בסך הכל פזמון.

ואיך זה מרגיש בעצם להיות את?
ואך זה שלפעמים את נסחפת למרחק.
ואיך זה מרגיש בעצם להיות מולך?
להביט בך מקרוב לראות את מה שבליבך.

ואיך זה מרגיש בעצם, לעמוד ממול?
לראות אותם ביחד.
ואיך זה מרגיש בעצם, להיות בצד?
כשהם שניהם לבד ביחד, כבר לא רואים אף אחד.

אתה יושב עם הגיטרה והיא עומדת מולך ושרה,
מן דואט שקט בלילה.
אתם סגורים לבד בחדר, אני מביט מהחלון,
מקנא שאתם ביחד, מעיף מבט אחרון.

ואיך זה שאני רחוק עדיין וזה כואב,
ואיך זה ש..
ואיך זה ש..
ואיך זה ש..