על דרך הבשמים, מארצות המידבר, נושאת רוח ערבית שיירת גמלים.
השיירה ומיטענה, שעיקרו הוא תבלינים, תגיע בקרוב אל עיר שלם,
היא ירושלים.
שמה יעצרו לנוח ולנשום מניחוח ההרים, לאחר עשותם כך יתפצלו
צפונה לדמשק ושארית השיירה תרד מצריימה. אך בטרם ייצאו את
ירושלים, יכנסו אל חנות התבלינים של משפחת מסירה. יפרקו,
יחליפו סחורה ויתעכבו עוד רגעים מיספר בכדי להתרפק על ריחות
החנות המענגים. זקן הסוחרים יישאר עוד רגעים מיספר. בנקל אפשר
להבחין בעיניו הכבויות המתרפקות על ריחות עזים של נעורים
וניחוח געגוע.
זה כבר דורות שהחנות קיימת ועוד דורות וסיפורים רבים יחלפו
ויעברו אשר ייקשרו בצורה זו או אחרת אל חנותם של בנות משפחת
מסירה.

אוי לך עלמתי, חיות טרף אורבות לך, הישמרי!

אחת לשבוע עושה דרכו אבשלום החולם אל חנות התבלינים גם אם אין
לו צורך אמיתי בכך. עיקר ביקורו של אבשלום בחנות הוא למען
ניחוח החנות.
אבשלום נכנס אל החנות ומבקש מדינה, היא בעלת החנות, אישה ישישה
ונמרצת את מצרכיו. פעמים רבות מבקש בכוונה את המוצרים הנחבאים
בתוך החנות. דינה מתרוצצת הנה והנה והוא בינתיים מתרפק ומתענג
על ריחות החנות כאילו היו איזה סם ממכר. לאחר דקות מספר ניגשת
אליו דינה ומגישה לו את מבוקשו. הוא מחייך באושר ויוצא מן
החנות מורחב אישונים ומבושם כשיכור.

יפה את, כה יפה, אין איש אשר יעמוד איתן בפניך.
הישמרי לך, עלמתי, אל תשוטטי בדד בלילות, חיות טרף ומיני
מאוננים אורבים לך. את בשרך היפה חומדים לטורפה.
פחדן בן עוולה צר לך בסמטאות ובחדרי מדרגות מעלים ריחות טחב
ואפלה. יודע את דרכך, יודע את ביתך ויודע תמיד לאן פניך
מועדות.
הישמרי לך מפניו של אותו נוול צבוע בן נבלה.

יעברו יחלפו הימים, אבשלום כהרגלו יעשה אחת לשבוע דרכו אל
החנות ודינה הישישה תעבור מן העולם. את מקומה של זאת תחליף
נכדתה חנה, היפה בבנות ירושלים.
אבשלום, שעד עתה היה כל עניינו במספר תבלינים וניחוחה של
החנות, התאהב נואשות בחנה וגוון ריחות החנות התמימים, הנעים,
התחלף בניחוח אהבה. עתה היה יוצא שיכור ומבושם מן החנות יותר
ממה שהיה.
יעברו יחלפו הימים, ושנתו של אבשלום החולם נודדת, נפשו כולה
מצוקה. מתבייש ומפחד להגיד לה את אשר בליבו אליה, דבר אהבה. אך
כרגיל, אחת לשבוע היה נכנס לחנות, מבקש את דבריו, ולאחר שקיבלם
היה מחייך, אומר תודה והולך כלעומת שבא.
כה יפה היא, כה יפה, עיניה גדולות, צבעם דבש, שחומה ותמירה.
פעמים היתה מגיעה לחנות כשלגופה חצאית, ואבשלום היה חש את דעתו
נטרפת עליו וריחות אהבה החלו כומסים בתוכם ניחוחות חטא נורא.

חשכה, נערה יפה עוברת לבדה בסמטאות העיר. מלבד פסיעותיה
המהדהדות בכתלי הבתים, טיפטוף גשם ומשב רוח קל של סתיו
ירושלמי, רחש לא נישמע.
עוד רגע קט ויקום ממקום מארבו שד משחת בכדי להשתלח בה באותה
עלמה ולאונסה.
שעת לילה מאוחרת, נהג טרוט עיניים דוהר ברחובות העיר במהירות
עצומה, נשמעת חבטה.
מופתעת למשמע קול חריקת הבלמים והחבטה, הסתובבה חנה וראתה את
אבשלום מוטל גוסס על הרצפה ואילו המכונית האטה לשניה והמשיכה
בדרכה.
אבשלום?! תעצור בן זונה! תעצור! אבשלום זה אתה? אל תדאג אבשלום
אני איתך. חנה במהרה התעשתה והזעיקה כוחות הצלה. נסערת ורועדת
סיפרה חנה לחובשים את אשר ארעה, ולמרבה האירוניה כעסה עוד על
הנהג שברח במקום לעצור ולהגיש עזרה. להגדיל אירוניה לאחר מכן
סופר לה ע"י אחד הרופאים שמזל גדול היה לו לבחור: באם לא היתה
שם סביר היה להניח שהלה היה גוסס שם ונפטר בדד, ברחוב על
הריצפה.

יעברו יחלפו הימים, ובימים היתה חנה עובדת בחנות ואת הלילות
היתה עושה בבית החולים ליד מיטתו של אבשלום, שהיה פצוע אנושות
ומחוסר הכרה.
שמה היתה מטפלת בו ודואגת לצרכיו, ובשעות לילה מאוחרות תמיד
היתה מדברת עימו, פעמים על ענייני החנות, פעמים על עינייני
המשפחה ופעמים סתם על הא ועל דא. לאחר זמן מה החלה ממתיקה
באוזניו הכבויות גם דברי אהבה. חנה המסכנה התאהבה באבשלום
החולם אך הוא מחוסר הכרה.

בחלוף הלילות פקח אבשלום את עיניו. גופו היה עדיין שבור וכואב,
גם פיו היה משותק ולא היה מסוגל להגיד מילה.
נרגשת החלה חנה מלטפת את פניו, ממלמלת: אני אוהבת אותך, אני
אוהבת אותך, ודמעות של עצבות ושמחה זולגות על פניה. מבט עיניו
של אבשלום היה נראה מבוהל ומופתע לנוכח פניה היפות של חנה.
לפתע החלה חנה פורמת את כפתורי חולצתה, מורידה את מכנסיה,
שולחת ידיים לאחור ומשחררת את החזיה לצנוח מטה ולאחר מכן תפשיל
את תחתוניה. במלוא הדר ערייתה ניצבת חנה בחלל החדר, קרבה אל
מיטתו של אבשלום, ומחלצת מבין פיג'מת החולים את איבר מינו. אט
אט החלה חנה מטפסת על מיטתו ורוכנת על גופו המרוסק ברמ"ח
איבריו של אבשלום, הוא אם היה יכול לזעוק מכאב או שמחה היה
עושה כך. תולה עיניו בתקרה במבט ספק בעתה ספק אושר, והיא בשלה,
תחילה בתנועות איטיות ועדינות, לאחר מכן בפראות כואבת, כאילו
היה כל העיניין מחול שדים. ריח עז החל מתאבך בחלל החדר, ריח
אהבה וחטא, ריח עונג ועוונות, ריח אכזריות וחמלה. מעוצמת כל
אלו נטרפו חושיה של חנה והיא התעלפה ונפלה מין המיטה ואילו
הוא, מעוצמת הכאב והאושר, נפטר, הלך לעולמו.

זה היה סיפורו של אבשלום החולם, סיפור על פחד, אומץ, חטא,
רחמים, אהבה וגמול, כמו החיים עצמם.
ובאשר לחנה, היא חזרה לחנות התבלינים וברבות הימים תלך גם היא
לעולמה ובדיוק כמותה תחליף אותה נכדתה, בחנות אשר עוד דורות
יקשרו בה סיפורים וריחות.