הייתי רוצה לחשוב שאין לי מקביל.
אבל אני בכל זאת חושב שיש.
ולדעתי, זה רע כשיש עוד מישהו כמוך אי שם, שעושה בדיוק את מה
שאתה עושה, כך שאתה לא היחיד.
כך שאתה לא מיוחד.

הייתי מעדיף שיהיה זה משהו אחר, למשל, נניח שהיה לי רק מחליף.
מחליף שוודי, או משהו כזה.
כן.
אז למחליף השוודי שלי יקראו יוהאנסן, ויהיה לו שיער בלונדיני
ועיניים כחולות. ובכל פעם שיזדקקו לי ולא אהיה, תמיד יוכלו
לקרוא לו, שיבוא להחליף אותי.
הם פשוט יצעקו: "יוהאנסן, הו יוהאנסן", והוא תכף ומיד, יעלה על
מטוס ויגיע ארצה.
עוד במטוס, הוא יוריד את מעיל הגשם שלו ואת הסוודר, ויחליף
למשהו קצר, ויותר נוח.
משהו קייצי כזה.
כן, והוא ייתגלח בשירותים של המטוס, כמחצית השעה לפני הנחיתה,
כך שריח הבושם ינדוף ממנו, כשיפגוש את כולם.
ראשית הוא יחבק את חברה שלי. זו האחרונה, שהכרתי דרך
האינטרנט.
הוא יריח את שערה, וילחש לה באנגלית, במבטא שוודי, שהוא כלכך
אוהב אותה וכמה התגעגע.
כן, והיא תרצה לאמר לו, שהיא לא בטוחה, כי הוא רק מחליף שלי,
ומה יקרה כשאחזור, אבל היא לא תאמר לו כלום.
ואז יחבק הוא את אמא ואת אבא. להם כבר לא כלכך אכפת, שהוא רק
מחליף. אמא גם ככה לא שומעת טוב, ואבא עייף וחסר סבלנות, לא
משנה לו בעצם במי יעזר בכדי להרים את אדניות הקקטוסים,
במרפסת.
כשיראה המחליף את גיא ביבי, ילחץ את ידו ויאמר: "גבר. מה
הענינים," בשוודית, כמובן. גיא ביבי ישאר עומד מולו, פעור פה,
חיוך דבילי מרוח על פניו. הוא לא יבין מילה. גיא ביבי וודאי
יהנהן עם הראש וייחפש אחר מישהו, שיוכל להבין את מצבו, ויעזור
לו בתרגום. עיניו ינוחו על חברה שלי, זו שהכרתי דרך האינטרנט,
אך זו לא תוכל להושיעו. "פגשתי את המקביל הנורבגי שלך, בשבוע
שעבר." יוסיף המחליף, וגיא ביבי יגמגם באנגלית בתגובה, שהוא
מאד נרגש לראות אותו, ומקווה שהטיסה עברה לו בנעימים. הוא יבקש
לספר לו על האלבום החדש של דנה ברגר, שזה עתה יצא למכירה בכל
חנויות המוסיקה, אך ימלך בדעתו ויחזור בו.
אחרי כמה רגעים מרגשים, הם כולם יסעו לבית הורי, שם ייצפו לקבל
מתנות, מיוהאנסן. הם יקוו לכל הפחות לאיזה שוקולד משובח או
מכשיר חשמלי, ורק חברה שלי תקווה לקבל סיגריות.
בזמן הנסיעה יישב יוהאנסן במושב האחורי מניח יד ארוכה, סביב
כתפיה של חברה שלי. היא קצת תובך, אך לא תסרב, מתוך נימוס,
כמובן.
כן.

במקביל, אני בדרכי לאיזו משימה סודית, אכנס למונית שרות בדרכה
לצפון. המונית תיהיה וודאי מלאה אנשים. איזו נערה נחמדה, שתשב
לידי תקבל שיחת טלפון ממש לא מקרית מאמה, אשר תרצה לדעת כי בתה
אכן בדקה, שאין נוסע ערבי במונית, ואין שם שום מטען חבלה.
ומשום שאמא תמיד מדברת בקול רם, כשהיא דואגת בטלפון, דבריה
ישמעו לכל ויגרמו למבוכה קלה ושתיקה כבדה, בין יושבי המונית.
"שלום, אני יואל, ואני מדגניה," יכריז יואל , נוסע אחד, ער
לשיחה, שיהיה הראשון לשבור את השתיקה ויציג עצמו, ובכך יביא את
תחילת הקץ לתחושה הלא נעימה והפחד, שיאחז בכולנו. ואחריו, אחד
אחד בתורו, ניצלח את ים המבוכה. לבסוף, לאחר שדינה מראש פינה,
האחרונה בסבב, תסיים את דבריה, נחל בנסיעה שלווה לצפון.
אז עכשיו כולם מכירים.
יופי.
וכשנגיע לתחנת דלק הסמוכה לעפולה, מוטי נהג המונית, במחווה לא
שגרתית, יקנה ארטיקים לכולם.
ברדיו נשמע עידכון על מצב הפצועים, ועל חידוש המשא ומתן.
אני אהיה מאד מתוח לקראת המשימה הסודית שלי, וכבר נורא אתגעגע,
אפילו שלא יעברו יותר מכמה שעות, מאז יציאתי. וכשיחשיך אסתכל
העל חצי הפיתה הזוהרת, שם למעלה ברקיע, וטחינה מרוחה על צדה.
בנתיים, אחשוב על החיים שלי. מה עשיתי עד עכשיו, מה אעשה
בעתיד.
אזכר בבני משפחתי וחברי ואנסה לדעת, מה יקרה אם אפגע או אמות -
האם המחליף יישאר לנצח במקומי, ואיך הם יקבלו אותו אצלם.
ואז כשאחשוב על החברה שלי, ועל איזה שוודי אחד שמנסה לזיין
אותה, אולי אגיע למסקנה, שבעצם הייתי מעדיף שלא יהיה לי
מחליף.
מקביל זה יותר טוב.

מחווה ל:
חיוך קטן וחיכוך ידיים ממזרי / גיא ביבי

www.stage.co.il/Stories/34573

תודה להגרי.
תודה לעדי חייט.