זכרון - שארית של רגש שהיה קיים פעם.

והוא מכרסם בך, כחומצה מאכלת עור,
כחפרפרת מסיגת גבול הקורעת את האדמה.
יורה מהקנה הרחב את תמונותיו הארורות,
הוא אקדוחן מקצועי,
רק הזמן יכול לו.

ובינתיים, אתה נכסף לשכחה...

נראה כי השיטה הפרימיטיבית היא שמסייעת לך יותר מכל,
אתה נעמד בלי נוע בצמתים הסואנים ביותר,
שולח את כל הזכרונות, המחשבות, הגעגועים, העצב, השגעון
להיעלם בתוך שאונם הצורמני של המכוניות,
להסתחרר עם הסיבובים בפניות,
להתבלבל עם חילופי אורות הרמזורים,
מסיח את הדעת בהביטך אל תמרורי התנועה,
אולי להם יציית הלב.

רק תחבורה... להסיע את כל הכאב הרחק ממך.
ואם לא כביש, מסילה.
אם לא מכונית, רכבת.
אתה רוצה לפרק את כל העצבים, את כל הדיכאון
למאה קרונות,
לנתב כל קרון למשעול אחר,
לדרכים נטולות מוצא.

המלנכוליה חדרה לדמך כמו אלכוהול.
שתית ממנה יותר מדי,
התמכרת.