את.
את שבאת כאילו משום מקום
את שבאת ללא גבולות
את.

את עם העיניים היפות האלה
את שכבשת את כולם
עם חיוך זוהר
ותמימות בלתי נשכחת.
את.

אני שידעתי מראש מה יהיה
אני שלא רציתי לצפות במחזה
אני שידעתי שדברים פה ישתנו
אני שידעתי שלבבות פה ישברו.

אבל את.
את פגעת ואת הרסת
חברות של שנים בין רגע חתכת
הפדרת בין שני חברים טובים
שעכשיו בקושי אחד עם השני מדברים.

ואני? מה איתי?
בתוך כל הבלאגן שאת יצרת
אותי שכחו ושמו בצד.
ואת עוד רצית לשמור על קשר
אמרת שאת באמת אוהבת
אבל איך יכלת?
אותי בכלל לא הכרת
ואת שני החברים הכי טובים שלי הרסת.

-מוקדש לחן. ואולי גם מוקדש קצת לך, יאיר-