הכרתי אותך... והתאהבתי... חודש הכרנו ורק עלייך חשבתי... לא
יצאת לי מהמחשבות וכשאמרת לי שאת אוהבת אותי כבשת אותי. אולי
הרגשתי שסוף סוף אלוהים שולח לי מלאך ללמד אותי מה זאת אהבה...
ואתך למדתי, ואתך ידעתי שאותך אני רוצה לראות על ידי כל
החיים.
ושההתחלה שלנו הייתה מדהימה, כך היא גם נפסקה. את עוזבת אותי
לטובת מדינה אחרת, יבשה שלמה לקחה לי את הלב וקרעה אותו
לגזרים...
אני אוהבת אותך, את הכל בשבילי...
את הדבר היחידי שגרם לי לחייך שעצוב, מלותייך גרמו לי פרפרים
בבטן, עד שאמרת שאת עוזבת... בקשת ממני לא לשנוא אותך...
ואמרתי לך שאני לא שונאת כי את הבנאדם היחידי שאני לא יכולה
לשנוא רק לכעוס שגרמת לי להרגיש מזה כאב של אהבה נכזבת...
כשבקשתי שתפסיקי להגיד שאת אוהבת אותי זה לא בגלל שבאמת רציתי,
אלא המילה הזאת הייתה גורמת לי להרגיש כל כך הרבה דברים לטוב
שאת אוהבת לרע שאת גם עוזבת...
אני בטוחה שתמצאי מישהי אחרת כי את כל כך מדהימה מכול הבחינות,
אבל רציתי שתדעי שתמיד יהיה לך חלק בחיי... את יודעת שאם לא
הייתי בצבא הייתי באה אתך עד סוף העולם.

מאמי שלי, את כבשת אותי ולא משנה המרחק אני תמיד אוהב אותך...