את יושבת בחוץ,
חשוך לך וקר
ואת בלעדי
ולי עצוב, וחבל.

יכלנו להיות יחד עכשיו
ולחמם את העולם
אך במקום זה את החלטת
אני פה ואת שם...

וחבל, כי ביחד אנחנו 72 מעלות
וביחד העולם פתוח ולנו יש את כל האפשרויות,
אך אנחנו מרוחקים .
ב-37 בקושי נוגעים
אני מנסה להתקרב , להרגיש כמו אז
אך נכווה
מאבד תקווה
ואת כבר שכחת, שאני ואת
היינו מאוהבים פעם, באיזשהו יום סגריר אחד

רק תדעי שאני לא שוכח וגם לא סולח שעזבת באותו יום
רק דבר אחד יגרום לי לסלוח

שתחזרי אלי פתאום.