מהיום שבו נשמתי, היית חבר שלי.
קירבה אין סופית ובלי יכולת להיפרד.
היית מיוחד.
אהבתי את זה.
אבל הם לא.
אני מרגיש את צעדיהם על הבלטות החמות.
את קריאותיך לעזרה.
סליחה, סליחה שלא יכולתי לעשות דבר.
תחושת פחד הציפה את החדר.
סגרה על כל החברות שהתקיימה.
אבל כבר לא.
זה נגמר.

בחלומי אני זוכר את פנייך השחורות.
חברי הטוב ביותר,
אתה כמו כולם.
אך החיוך תמיד יהיה שלך.
הם לא יקחו זאת, שלך.