כרעה האם על ברכיה ובכתב ידה כתבה אליהם.

אומרים שהמוח זוכר הכול - גם את הרחמ, אך אלו השנים שגורמות
לזיכרונות חדשים למחוק את זכר הישנים. אומרים שאם נדע ללחוץ על
אזורים מסוימים במוח, נוכל לשוב לזיכרונות הרחמ.

"הוא ישב לבדו על מיטתו וגבו נשען על הקיר. הוא כיסה את פניו
בשתי ידיו. משנכנסתי לחדר הוא כפף את כל גופו וקרב ראשו לברכיו
והיה הוא מדומה לעובר. ניגשתי אליו וחיבקתיו אל חיקי. הוא ביקש
ממני רחמ, ובמעט החסד שזכרתי מימי ינקותי עטפתיו. הוא נחבא
לעבר בטני ואני כיסיתיו את כולו. דמעותיי, אשר זלגו על שיער
ראשו, נתמזגו יחד עם דמעותיו לדמעות כבדות בדרכם אל ברכנו ואל
מזרן מיטתו. והיו הדמעות מכסותנו כמי השפיר הבוטחים. הוא הושיט
ידיו וחיבק בחוזקה את גבי. היו ידיו כחבל טבור המחבר שנינו
יחד. אומרים שהאדם זוכר את הכול- גם את הרחמ, אך אלו השנים
שגורמות לזיכרונות חדשים למחוק את זכר הישנים. באותו הזמן שבו
אלי זיכרונות הרחמ שהענקתי לבני. בעוד הוא שרוע כעובר ואני
עטפתיו, דמעותינו היו עלינו כשפיר וחיבוקו היה לי לחבל מחבר,
הענקתי לבני את בטחת הרחמ".

קמה האם וחשבה לעצמה. מה מבורך יהיה היום, שבו נלמד כולנו לשוב
לזיכרון הרחמ.