ניקול עילם / כברי |
אסופת הכתובות
מתנוססת על קירותי
כבר זמן ארוך
משניתן
להעריך
הן שורטטו בדם
האצבעות הנשוכות
ובדליפות
מהותי השקופה
והלוואי
והייתה מניחה לי
ההנחה
שאם היית פה
הכל היה בסדר.
אפילו עכשיו
בצפון
אצל סבתא
אני שומעת אותך
לוחש באוזני
שאיני
מסוגלת
בקווי מתאר
מתעתעים
כמעט לבנון
משתרבט לי
ומשתרבבות יבבות
גם פה
יש חלל
וחיצוניות בלתי נסבלת
הקצה דוקרנית
שמה קץ
לנסיונות הנואשים
להירדם
כמו בן אדם
אז נרדמת כמו בת
עם דמעות משחירות
יד על הבטן
ולחישות
שמנקבות את השקט
עד שגם אני
ממלמלת
לא מסוגלת
יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|