[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"אחי, שמע קטע של הלייף!" אמרתי לאלון, כששנינו ישבנו אצלי
במרפסת.
"דבר, אחי. אני שומע."
"אבל שישאר ביננו, אה אלון? דיר באלק."
"בטח. איזה לחוץ אתה, יאללה, שדר."
"אתה זוכר את טל, שכן שלי מהקומה למטה?"
"מי, טל המוזר הזה?"
"בדיוק. שמע מה הוא סיפר לי שבוע שעבר.
הוא סיפר לי שהוא מאוהב."
"נו ו?" אלון שאל. "מה, זה כל הקטע?"
"הלוואי שזה היה כל הקטע. תקשיב עד הסוף.
בקיצור, טל קפץ אליי לקפה באיזה יום שבוע שעבר, וסיפר לי שהוא
מצא את אשת חלומותיו. בטח שהייתי שמח בשבילו. לא כל יום מישהי
מוכנה לקבל את השרוט הזה. כששאלתי אותו מאיפה היא,
הוא אומר לי מקנדה. גירדתי קצת בראש ושאלתי אותו מאיפה הוא
הכיר אותה.
ומה הוא עונה לי?"
"מה?"
"שהוא הכיר אותה דרך האינטרנט. אני יודע שזה מקובל עכשיו להכיר
בני זוג באינטרנט, לכן לא הייתי מופתע, אבל שאלתי אותו למה
דווקא מקנדה. אם זה לא קצת רחוק. הוא אומר לי ששם היא עובדת.
שאלתי אותו במה היא עובדת. הוא אומר לי, שהיא כוכבת פורנו."
"נו, זה טוב, לא?" אלון התלהב, "היא בטח כוסית וגם מזדיינת,
וגם יושבת על מלא דולרים. אחלה שידוך. תסדר לו גם דרכון קנדי,
מה רע?"
"זה גם מה שאני חשבתי, אבל אז טל אמר לי, שהיא לא מכירה אותו
בכלל.
הוא פשוט נכנס לאתר שלה, עשה שם מנוי, שיפשף על התמונות שלה
כמה פעמים ביום, והתאהב בה."
"איך אפשר להתאהב במישהי ככה?" אלון היקשה.
"אחי, מה אתה חושב על זה יותר מידי. זה טל. הוא שרוט לגמרי."
"דרך אגב, למה הוא באמת ככה?" אלון חייך.
"השמועות אומרות שהוא היה בגואה אחרי הצבא,
אכל שם איזה פטריה, ראה יותר מדי הזיות, נכנס לסרטים
וכשהוא התעורר בסוף הוא היה קשור בכותונת משוגעים בגהה.
אבל אל תתפוס אותי במילה, אה?
עכשיו, ההורים שלו היו מספיק עשירים בשביל לדאוג לו לדירה
ולכלכלה בלי שהוא יצטרך יותר מידי להתערבב עם העולם שבחוץ.
אבל חוץ מזה, הוא בחור טוב. לפעמים הוא בא אליי ומספר לי
סיפורים הזויים לגמרי."
"כמו מה?" אלון הדליק לעצמו סיגריה והציע גם לי.
"לא תודה, אתה יודע שאני מנסה להפסיק."
"עזוב אותך להפסיק. חיים רק פעם אחת, ואם כבר חיים- אז לפחות
בסטייל."
"יאללה יאללה, יא מושפע מפרסומות." עניתי לו.
"טוב, אתה רוצה לשמוע סיפורים של טל?"
"בטח. שמתי לב, שלשרוטים האלה יש את הסיפורים הכי טובים."
אמר אלון והפריח טבעות עשן על הפנים שלי.
"כן, אה. טוב, אז ככה. הוא סיפר לי, שיום אחד הוא נסע לירושלים
סתם להסתובב, כי הוא אוהב את האנרגיות שיש שם. הוא שואב מהן
כוח, ככה הוא אומר. הוא נכנס לעיר העתיקה, קנה לעצמו בייגלה עם
זעתר, הלך לכותל, שם פתק, אחר כך הוא התחיל להסתובב בסמטאות
הצרות. הוא הסתובב והסתובב, ככה במשך כמה שעות, בסוף הוא ראה
אור מאחת החצרות, אבל לא סתם אור, אור חזק כזה, ולבן לבן. הוא
גם שמע משם פעמונים עדינים, וכינורות, וכאילו מיליון כלי נגינה
בבת אחת במקום אחד. ואז הוא ניגש לשם באיטיות, והציץ מעבר
לפינה לראות מה מסתתר שם.
אתה יודע מה הוא ראה שם?"
"מה?"
"הוא ראה פיות. זוהרות. יפיפיות. מנפנפות בכנפיים הארוכות שלהן
ומפזרות ניצוצות של אור בחצר ההיא. הוא סיפר לי שהיו שם לפחות
אלף פיות.
הוא התקרב אליהן, לאט לאט. הן לא שמו לב אליו בהתחלה, התעסקו
בשלהן.
ואז אחת מהן התעופפה לעברו ונחתה לו על הכתף, ועוד אחת, ועוד
אחת, עד שלבסוף הוא היה כולו מלא פיות. הוא אומר שהן מדהימות,
פסגת היופי, רק בקטן. כשהן היו עליו, הוא הפסיק לנשום. הוא לא
היה צריך, הוא חי דרכן.
באותו ערב, שהוא חזר מירושלים, הוא סיפר לי את הסיפור הזה."
"אחי, הטל הזה שרוט לגמרי. מה פיות באמצע ירושלים?" אלון הדליק
עוד סיגריה. נראה לי שהסיפור הזה הלחיץ אותו קצת.
כמו הסיפורים על חייזרים, שהיינו מספרים פעם שהיינו ילדים
ואז לא היינו יכולים להרדם בלילה, מהפחד שיבוא לנו לחדר חייזר
ירוק.
"כן, אבל סיפור יפה. תודה." אמרתי לו.
"מודה. סיפור יפה. מה עם הכוכבת פורנו, אבל? זה נראה לי יותר
מעניין."
"זה עוד יותר הזוי. טוב, אבל תביא לי סיגריה בינתיים, שיגעת
אותי כבר.
ותביא גם בירות, יש במקרר."
אלון הדליק לי סיגריה ושאל, "אולי נקרא לו לפה? נעשה צחוקים."
"יאללה, בוא. אבל אלון, אל תסתלבט עליו, לא מתאים."
"אל תדאג. אתה מתקשר אליו?"
"כן," לקחתי את הפלאפון וחייגתי לטל.
"רגע... הנה זה מחייג... נו, למה הוא לא עונה...? נו... הלו,
טל?
מה קורה אחי? זה גיא. מה המצב? בא לך לקפוץ אליי?
סתם יושבים ושותים בירה. כן. תבוא עכשיו. ביי."
"נו, הוא בא?" אלון מזג לי ולו לכוסות גבוהות בירה קרה.
"כן, הוא אמר שהוא תיכף בא, רק מסיים את הג'וינט." אמרתי לאלון
וניגבתי את השפם הלבן של הקצף של הבירה.

"טוב, אז ספר לי בינתיים מה קרה עם הכוכבת פורנו."
"אה. סבבה. הוא קנה כרטיס לקנדה, הוא אומר שהוא הולך לחפש אותה
שם. להגיד לה שהוא אוהב אותה."
"דיי, איזה פסיכי. ולמה שהיא תרצה אותו?" אלון שאל.
"שאלתי אותו את זה גם. הוא אמר שאין לו מושג. שאין לו מה
להפסיד.
שהחיים עוברים מהר מידי בשביל לחשוב על דברים כאלה.
לפני שנייה היית תינוק, עוד שנייה אתה זקן."
"דוגרי." אמר אלון, "בוא נעשה לחיים לכבוד זה שהחיים קצרים."
השקנו כוסות ושנינו גמרנו את הבירה עד הסוף. קמתי להביא עוד
אחת מהמטבח והבאתי גם את החמוצים של אמא שלי.

"ועוד משהו."  המשכתי את הסיפור. "אז אני וטל דיברנו על זה שיש
אנשים שיכולים להשיג את כל הבנות שהם רוצים. חשבנו איך זה."
"מה כל כך קשה?" אמר אלון, "או שאתה עשיר, או שאתה מפורסם, או
שאתה נראה טוב בטירוף, אבל זה גם לא תמיד מספיק. אלא אם אתה
דוגמן מפורסם ועשיר."
"בדיוק." אמרתי. "וחשבתי איך אפשר להיות כזה. מפורסם, או עשיר.
כי בינינו, לא אני ולא טל ולא אתה כבר לא נהפוך לדוגמנים, עם
כל הכבוד, תמיד נמשיך להשיג בנות בינוניות ולא כוסיות-על כאלה,
אז נשאר רק להיות עשיר או מפורסם.
וטל שאל אותי מה הוא צריך לעשות בשביל להיות מפורסם. אמרתי לו,
לא יודע, תנסה לכתוב ספר,או להיות משורר. יש לו סיפורים טובים
כשהוא רוצה, רק שהוא לא ממוקד בשום דבר. הוא גם כותב שירה מאד
יפה. הוא שלל אותי ישר. אמר שאין מצב. שזה לא כמו פעם, אף אחד
לא מעריך משוררים.
זה לא כמו פעם, עם נעמי שמר ואריק לביא, התקופה הזאת מתה יחד
איתם.
אז אמרתי לו, לא יודע, הסיכוי היחיד שלך, אם ככה, זה רק לזכות
בלוטו,
אבל זה סיכוי של אחד לשישים וחמישה מיליון, אז לא כדאי לבנות
על זה.
ואפשר גם שינסה להשתתף באיזה תוכנית מציאות, יש עכשיו איזה מאה
תוכניות כאלה, המירוץ לדירה, המירוץ למיליון, המירוץ לכוסעאמק.
לא יודע. כל אחד פתאום נהיה מפורסם.
גם את זה הוא שלל. הוא אמר לי שגם בשביל זה צריך קומבינות. כמו
לכל דבר טוב בארץ המחורבנת הזאת."

"הנה הוא בא, לך תפתח, שמעתי דפיקה בדלת" אמר אלון.
"רגע", צעקתי, "מי זה?" מהצד השני של הדלת לא נשמעה תשובה.
הצצתי מחור המנעול וראיתי את טל עומד שם. פתחתי לו את הדלת
והסתכלתי עליו קצת בתדהמה.
הוא היה לבוש כולו בלבן, שיערו הארוך היה מפוזר על כתפיו,
וזיפי זקן בני שבועיים עיטרו את פניו.
הוא היה נראה קצת קדוש.

"שלום לכם, יהודים טובים." אמר טל.
"ומי אתה אמור להיות?", אלון שאל וחייך לעצמו, מחניק את הצחוק
שתקף אותו, "ג'יזוס קרייסט?"
"אתה טועה, ידידי היקר. ישוע הנצרתי הננו סתם תרמית של
המיסיונרים הנוצרים.
אני הוא משיח בן דוד!". כשהוא אמר את המילים האחרונות, זה
היה נדמה כאילו שמענו רק אותן. קולו הדהד לי עוד קצת בראש.
"טוב. אז מה קורה איתך, משיח? רוצה בירה?" שאלתי אותו.
"בוודאי. יין ישמח לבב אנוש, וכשאין יין, שותים בירה." הוא ענה
לי, מלטף את הזקן הקטן שלו ברוב חשיבות עצמית.
"יש גם יין. רוצה?" צעקתי לו מהמטבח.
"לא. תביא בירה." הוא צעק לי בחזרה.
"אז מה קורה עם חברה שלך מקנדה?" שאלתי אותו, אחרי שהתחלנו
לשתות.
"תועבה." הוא ירק פתאום את הבירה. "שמשיח בן דוד יתעסק עם
גויות?"
"לא לא, מה פתאום." אלון חייך חיוך גדול וראיתי שהוא רוצה
להקרע מצחוק.
נתתי לו בעיטה ברגל, שיירגע. לא מתאים לי שטל יקבל עליו
קריזה.
"וחוץ מזה", המשיך טל, "יש לי מיליון דברים להתעסק בהם עכשיו.
אתם יודעים, תחיית מתים, שלום כלל עולמי, כאלה. אין לי זמן
להתעסק עם עניינים כאלה פעוטים..."
הוא נתן עוד לגימה מהבירה והמשיך,
"בכלל, ראיתם אולי את החמור הלבן שלי? אני לא מוצא אותו בשום
מקום."

כנראה שככה הוא החליט, שהוא רוצה להתפרסם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הגעתי למצב
שאפילו בעבודה
הייתי סוגרת את
הדלת של המשרד
ועושה את זה בלי
שאף אחד ידע.
יום אחד שכחתי
לסגור את הדלת.
תפסו אותי קוראת
סלוגנים בבמה.


אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים".


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/9/04 9:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחר סקטור

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה