יש לי ידידה, שמה ג'יין, לא ג'ין, ג'יין.
חמודה, נחמדה וקלילה, אבל דפוקה בראש, קורה לא?
אנחנו הולכים לנו ברחוב, אנשים מביטים, מצביעים וצוחקים!
ילדים קטנים צועקים, צועקים וצוחקים מתחילים לזרוק דברים.
הרגשה רעה אופפת את ההליכה, השמיים קודרים לפתע, לג'יין יש מבט
מזוגג בעינייה, חוטפת מידי את הבקבוק דופקת אותו בלגימה,
ומורידה ילד... בום, בדיוק בראש.
האנשים כולם בתדהמה איך דבר זה קרה?
בבקבוק היה בסה"כ קצת ג'ין לא ג'יין...
ההתמכרות של ג'יין כפי ששמתי לב, היא לצלוף בילדים קטנים
שמצביעים וצוחקים.
אנחנו ממשיכים בדרכנו למטווח, ההתמכרות שלה קטנה כשאנחנו שם,
היא יכולה לצלוף ולצלוף ולא להיכלא, לצלוף ולצלוף ושלא תרגם
באבנים.
ההמון הזועם מסביבנו, הילד נפל ונפגע קשה, אני מסתתר, השמיים
קודרים, מבטה של ג'יין הופך למוזר יותר ויותר... עיוות קל בידה
השמאלית מסמל רעות.
אני יודע שזה לא יגמר בטוב, לא להמון, ולא לג'יין.
אך לפתע השמיים מתבהרים, ג'יין מביטה בהם, קרן אור משתקפת על
פניה, חיוך קטן עולה על פניה.
אני מתחיל לקום ממסתורי ופונה לג'יין אך לפתע, ג'יין שולפת
מתיק היד הזמין שלה, אקדח...
אני ממהר לחזור למחבואי ויודע שזה, לא יגמר בטוב.
היא שוב חוזרת לתיק היד הזמין שלה ומוציאה ג'וינט, "מה קשור?
אולי היא אוהבת להיות מסטולה כשהיא יורה" חשבתי לעצמי...
היא מקרבת את אקדחה לפרצופה, ההמון נדהם, מתחיל לזעוק
"לאאאא..." את עוד צעירה, חייך לפניך, היא במבט זדוני לוחצת על
ההדק.
ומדליקה ג'וינט... זו ההתמכרות של ג'יין הבנתי בסוף, זה,
והסאטלה הסופית...
חיוך כזה גדול לא ראיתי על ג'יין מימי, היא הייתה מאושרת. |