אני יושב לי על חוף הים ומביט...
על מה?  אני מביט אל העולם
כן - העולם הזה,העולם המוזר
והאכזר הזה

הוא לא כמו בדרך כלל, הוא קצת יותר רגוע הפעם,
אבל עדיין עם צבעים
רועשים, כמו יצירה של פולוק.

החום מהפנט אותי ואני מתחיל לראות מטושטש, אבל יכול להחזיק
עוד, אני מסוגל!
ממשיך להביט על העולם, על הגועל, על האהבה והדמעות!
אני לא מפסיק, לא נכנע, מביט למניאק הזה ישר בעיניים!

ואז... האופוריה נגמרת, הטשטוש נעלם ואני רואה את העולם
אבל הוא שונה עכשיו, שונה אבל אותו דבר, ראיתי אותו כבר, אבל
באור
שונה.. אני מבין עכשיו, שזה רק תלוי בי, רק תלוי ברגע שבו
ראיתי
ראיתי את העולם...
ברגע שבו ראיתי.....
את עצמי......................................