זה שיר שכתבתי על: "רועי"
חבר שלי לשעבר שכיום הוא בן 24 וגר עם הוריו
בזמן שרוב חבריו ואני כבר מזמן עזבנו את הבית.
והבחור לא מפסיק להתלונן
על הפרובלמטיות שבהתגוררות עם ההורים, באיחוד בגילו.
ואנו תמיד מגיבים באותה הדרך ושואלים אותו
מדוע הוא אינו קם ועוזב ?
וזאת תמיד אותה התשובה הרגילה
של : "דיי יש עוד זמן ואני לא ילד קטן ".
אז רועי, יפה שלי אני מקווה שהשיר הזה יעזור (אוהבת אותך).
(גם לשיר זה יש לחן - סבלנות).

על צלע ההר נמצא קן נשרים
ושם יושבים להם אמא נשר וגוזלים.
כל גוזל עוזב את הקן בתורו
לאחר שגדל נוצות על עורו.

פזמון:
דיי, יש עוד זמן
דיי, ואני לא קטן
תפסיקו, למעלה עוד אתנסה.

ורק גוזל אחד נשאר בתוך הקן
אני לא רוצה לעוף ואינני מסכן.
מסתכל על אחיו ולומד את הכל
ובסוף הם יראו כיצד הוא יכול.

פזמון:
דיי, יש עוד זמן
דיי, ואני לא קטן
תפסיקו, למעלה עוד אתנסה.

עבר הרבה זמן והגיע היום,
היום שבו הוא יעוף מעל התהום.
אזרתי את האומץ ואני פורס כנפיים
עף גבוה למעלה בשמיים.

פזמון:
דיי, יש עוד זמן
דיי, ואני לא קטן
תפסיקו, למעלה עוד אתנסה.

משבי הרוח עוברים בין כנפיו
הנה ראו כמה קלות הן נוצותיו.
אל תדאגי לי אמא, אהיה לנשר חזק
מן המטוסים אתרחק כמו מן הברק.

פזמון:
דיי, עבר הזמן
דיי, כבר אני לא קטן
תראו, כיצד למעלה אני כבר עף!